מערבולת

פרק 20 - התרגשות

״אני לא מאמינה״ אמא שלי לוחשת לי באוזן. אני מביטה בה וגופה צועק כמה שהיא מתרגשת, החיוך לא יורד מהשפתיים שלה מהרגע שהגענו לפני חצי שעה, אבא צחק עליה שהיא ככה כבר כל הבוקר. ״אני לא מאמינה שהבת שלי הולכת להיות מאורסת בעוד כמה דקות״ היא אומרת שוב ומחבקת אותי מרוב התרגשות, אני צוחקת למראה אמא שלי ותוהה לעצמי האם כשלי יצאו אירוסין היא תתרגש בדיוק ככה או שפחות.

״אורלי את רוצה לשתות משהו?״ ים שואל את אמא שלי והיא מהנהת לשלילה בזמן שהיא לא מספיקה לחייך. ״תתעלם ממנה זאת ההתרגשות״ אבא שלי אומר והיא ממשיכה לחייך מאוזן לאוזן. ״זאת הסתימות״ רותם מלמל ואנחנו מביטים בו, אני מגלגלת עיניים למשפט החסר טקט שלו ולאחר שניה מרגישה את המרפק של ים בין צלעותי.
אני מרימה את המבט בכאב ונאחזת בצלעות שלי, ים מביט בי ומלמל לעברי בלחש ״שונא שאת מגלגלת עיניים.״

״חמש דקות גאיה פה״ אחת החברות של גאיה צועקת, אני מביטה לכיון הבמה הקטנה המסודרת בהמון בלונים ועל היקר שמאוחר רשום ׳התנשאי לי׳, שלום עומד שם לחוץ מהרגיל, ידו מזיעות ורגליו קופצות בחוסר רוגע. אני מחייכת לעברו חיוך קטן האומר שהכל בסדר, והוא מהנהן ומחייך לעברי. אחותו הקטנה של שלום מכבה את מתג האור והנרות מעירים את החלל, אני מביטה לרגע ברותם העומד לצידי, מתרגש שאחותו התאומה הולכת להתארס.

״מתי אתה כבר תציע למישהי נישואין?״ אני שואלת בלחש את רותם ומלטף את גבו, הוא מביט בי ומחייך חיוך קטן. ״עכשיו מתעסקים בגאיה, לא בי״ הוא אומר וחוזר להביט בדלת הכניסה מחכה לגאיה שתבוא. רותם הוא בן אדם טוב, תמיד אכפת לו מכולם והוא אוהב את כולם, החיסרון היחיד שלו זה החוסר טקט. לרותם הייתה חברה שלוש שנים, הם הכירו בצבא ושנה אחרי שהוא השתחרר היא נפרדה ממנו. היא כל החיים תכננה את הטיול הגדול אחרי צבא ולרותם היה קשה לחשוב שהיא תטוס עכשיו להמון זמן. הוא עדיף לריב איתה ולהיפרד ממנה לפני הטיסה במחשבה שזה יעזור לו בתקופה שהיא בחול ולא לחכות שהיא פשוט תחזור .

הוא רב איתה על כל כך הרבה שטויות במחשבה שזה רק יעזור לו להתגבר עליה יותר מהר אם הוא יכעס עליה בזמן שהיא מטיילת לה בכל העולם. אך לרותם זה לא עזר וגם שלוש שנים אחרי הפרידה שלהם הוא עדין אוהב אותה, אני יודעת את זה. הוא אוהב את אופיר. לא משנה איזה מערכות יחסים היו לו, תמיד הוא השווה אותה לאופיר. תמיד הוא חיכה לה שהיא תחזור, אך הוא כל כך פגע בה לפני הטיסה שהיא פשוט לא חזרה עליו. אני יודעת שהוא מתחרט על ההתנהגות שלו, שהוא מבין שהוא יצא דביל אבל הוא לא חושב שיש דבר כדי לשנות זאת, את אופיר הוא איבד לפני שלוש שנים.

״היא פה״ אחד האנשים שאני לא מכירה מהצד של שלום אומר ואני מתנקת מהמחשבות שלי על אופיר. רותם טופס את היד שלי בהתרגשות ולרגע אני שמחה שאני עומדת רחוק מאימי ושהיא בטח לחוצה עכשיו. רעש שהדלת נפתחת נשמע בחלל השקט, שלום אמר לה שהם הולכים למסעדה בצפון תל אביב ושהוא מחכה לה שם. צעד נשמע, העקב של גאיה נשמע בחוזקה, המוזיקה מתחילה להתנגן. היא עושה עוד צעד והיא כבר מבחינה בנרות שעל השביל. היא לבושה יפה, שמלה ועקבים, מאופרת לכבוד המסעדה ששלום הזמין אותה לכבוד השלוש שנים שלהם יחד.