מערבולת

פרק 14 - שקר

״אז איך היה לך לחזור והפעם בתור אחמשית?״ מור שואל אותי בזמן שאני מתכרבלת בשמיכה שיש לו בסלון הבית. הגעתי לפני שעה לבית הוריו של מור. הייתי כאן כבר כמה פעמים אך בתור ידידים בלבד. עדין מוזר לי הזוגיות הזאת, לא רגילה לזה. ״התגעגעתי״ אני אומרת במילה אחת והוא מושיט לי את הכוס תה שהוא בדיוק הכין לי. ״את יודעת על מה חשבתי היום?״ הוא שואל אותי ומתיישב לצידי על הספה בסלון.

אני מביטה ומחכה שיספר לי על מה הוא חשב. ״עוד מעט יש לך יום הולדת״ הוא אומר בחיוך. אני מחייכת בהתרגשות. ״עוד שבועיים״ אני אומרת בשמחה ומחייכת חיוך מאוזן לאוזן. אין משהו שאני אוהבת כמו ימי הולדת. כל שנה הייתי עושה את המסיבות הכי מושקעות ויפות. תמיד היה נוהל קבוע שבלילה שמתחלף לתאריך אני מארגנת מסיבה בבית וחוגגת עם חברים. בתאריך עצמו הייתי תמיד קמה מוקדם ואת כל היום מבלה עם ים. הוא היה מתכנן לי לו״ז מוסדר ומפורט ליום הולדת ולקראת שעות הערב ארוחה חגיגית במסעדה עם המשפחות שלנו. לבסוף הייתי יוצאת עם חברות למועדון ומשתכרת עד שאני לא אזכור דבר.

״את אוהבת ימי הולדת אה?״ הוא שואל אותי בעיקבות החיוך שעל פני והתרגשות שנשמעת מקולי. ״זה לא היום הולדת. זה הסיבה שכולם יחד יושבים ושמחים. חוגגים ונהנים.״ אני אומרת וחושבת על כל ימי ההולדת שכבר עברתי בחיים. עשרים ואחת ימים כאלה כבר עברו ובעוד שבועיים גיל עשרים ושתיים יגיע. אני עדין לא מעקלת שאני בת עשרים ושתים אך אין ספק שבשלושים ושש יום האחרונים הרגשתי כמו מישהי שהיא בת חמישים.

״דרך חכמה להסתכל על זה ככה.״ מור מלמל והדלת כניסה לביתו נפתחת. ילדה כבת חמש- עשרה נכנסת. ידעתי שלמור יש אחות קטנה אבל אני לא זוכרת איך קוראים לה וגם בחיים לא פגשתי אותה. ״שלום לך פרה״ מור אומר לעבר אחותו שמביטה בו בכעס. ״אני עדין לא מדברת איתך.״ היא זורקת לעברו את המשפט ונזרקת על הספה בסלון. ״טוב אז אני לא אציג בפניך את ריף.״ הוא אומר בהתגרות מעצבנת שכזאת. ״מי זאת ריף.״ היא מלמלת ומביטה בי. היא הבינה שאני ריף אך עדין היא מביטה בי בהתנשאות מעצבנת שכזאת. אני מנתקת את עיניי מעיינה ושותה את התה החם שמור הכין לי לפני מספר שניות.

״חברה שלי״ קולו של מור נשמע. אני נחנקת ממילותו ומתחילה להשתעל. הוא מתקרב אלי בזהירות ודופק על גבי עד שאני מפסיקה להשתעל. קולה של אחותו נשמע והיא צוחקת בחוזקה, אני מרימה את ראושי ורואה את החיוך הגדול והמתנשא שלה מרוח על פניה. ״מסתבר שחברה שלך לא יודעת שהיא בכלל חברה שלך.״ היא זורקת לחלל האוויר וממשיכה לצחוק. מור מביט בה בכעס וזורק עליה כרית שהייתה לצידו בזמן שהוא אומר ״תסתמי״. אני מחזירה את הכוס תה ולרגע תוהה לעצמי אם נחנקתי מהתה ששתיתי באותו הרגע או מכך שמור הציג אותי בתור חברה שלו.

״תהנו לכם. אני הולכת לישון״ אחות של מור אומרת, אני עדין לא יודעת את שמה ואת האמת שאני גם לא מעונינת לדעת. הרושם הראשוני שחוויתי ממה עד כה לא עשה עלי רושם טוב במיוחד. אני מרגישה שאני והיא כבר לא נתחבר לעולם, האופי שלה מאוד שונה משלי והספקתי לראות זאת תוך מספר שניות. ״תתעלמי ממנה״ מור אומר אך אני רק מחייכת חיוך קטן וחושבת על המחשבות שלי. עדין לא מעקלת שמור הציג אותי בתור חברה שלו. ״אני חושבת שאני אלך הביתה, כבר מאוחר״ אני אומרת וקמה מהספה. במהירת מור מתרומם ונעמד למולי. ״אולי תשני פה.״ אני מופתעת מהמשפט שלו. לא יודעת איך להגיב לדבריו. אני שותקת. ״אני מביט לך שרק נישן. לא נעשה כלום מעבר.״