מערבולת

פרק 26 - תאילנד

אני יושבת על הכורסה האדומה והמעוצבת, מביטה בחלון ורואה את השמים הכהים והכוכבים מעירים יחד עם הירח. החלון הגדול שבלובי המלון משקיף ישירות לים החשוך, אני מביטה בעצים שראיתי עד עכשיו רק דרך התמונות של דורין ולא מאמינה שאני כאן. לא מעקלת שאני בתאילנד.

אני מרגישה את נוכחותו של ים מאוחרי ואני מסתובבת. הוא עומד שם, ידו הימנית בתוך אחד הכיסים בג'ינס השחור שלו והיד השמאלית מסדרת את שערו השחור והיפה. החולצה הלבנה נמתחת לה ושרירו בולטים במיוחד. הוא מחייך חיוך קטן שחושף גומה והתחושה המוזרה שוב תוקפת אותי כמו בכל פעם שאני מביטה בו בשבוע האחרון, כל פעם שאני רואה אותו רגשות בלתי מוסברים מתפשטים בכל גופי. לא יודעת איך להגיב לתחושות האלו ובעיקר עוד מנסה להתרגל למצב החדש ולתחושה הטובה הזאת.

״יאלה בואי״ קולו של ים נשמע מבעד לחיוך השובה שלו. הוא מתקוף ולוקח את השתי מזוודות ומביט בי, אני קמה באטיות אך רוצה להמשיך לשבת ולהביט בו. אני מתקדמת לכיון העגלה ומתחילה ללכת אחרי ים. אני מביטה לרגע בנתנאל הישן, חיוך גדול תוקף אותי ואני מחסה אותו. במשך רוב הטיסה הוא ישן ושהוא היה ער, הוא לא בכה והפריע לכל המטוס.

אני מרימה את נתנאל בזהירות מהעגלה ומכניסה אותו למיטה הקטנה שבחדר השינה, אני מחסה אותו ומנשקת את ראשו באטיות ויוצאת מהחדר. קיבלנו את הסוויטה של המלון, הכל בצבעי לבן ועץ וחלון ענק שמשקיף לברכה פרטית שיש בחדר. אני מחפשת בעיני את ים ומבחינה בו עומד ליד החלון ומביט החוצה. אני מתקדמת עליו בצעדים קטנים ונעמדת מאחוריו, ידי מחבקות את גופו ועייני נעצמות בזמן שאני מניחה את ראושי על גבו.

ים מסתובב ומחבק את גופי חזק, מלטף את שערי ומנשק את ראושי וחיוך גדול עולה על שפתי, ללא כל שליטה שלי, הגוף שלי מגיב לתנועות שלו ואושר מתמלא בגופי מכך. החיוך שלי גדל אך העיפות שלי גוברת ואני מפעקת. קולו צחוק קטן נשמע ואני מרימה את מבטי, ים צוחק ומחייך לעברי ואני טיפה מתרחקת ממנו בפרצוף מבולבל. ״אני עייפה. מה אתה צוחק?״ אני אומרת במעט עצב אך עם חיוך גדול, לא מסוגלת לשלוט בכך, כל פעם שאני מביטה בו חיוך גדול עולה על שפתי.

״אני חולה עליך״ ים מלמל ומושך אותי חזרה קרוב עליו לחיבוק. אני לא יודעת מה אנחנו בדיוק, באיזה שלב או האם בכלל אנחנו המתאים באיזשהו שלב אבל אני יודעת שאני מרגישה משהו, שיש לי רגשות כלפיו. רגשות כאלו שאף פעם לא היו לי, גם לא כלפי בני זוג קודמים. רגשות מוזרים שאף פעם לא חוויתי. הכל כל כך מוזר בנינו כרגע אך עם זאת הכל רגיל, כאילו הרגשות האלו תמיד היו שם, רק חיכו להתפרץ ועכשיו זה פשוט רגיל, זה מה שהיה צריך להיות מההתחלה.

״יפה שלי, את עייפה?״ קולו נשמע חלש והוא מלטף את פני, אני מהנהנת ומביט בעינו, לא רוצה להזיז את מבטי או את גופי בזמן שידו על מותני. אני רוצה אותו קרוב כמה שיותר. ״בואי נלך לישון, יש לנו מחר יום ארוך.״ ים אומר וממשיך ללטף את שערי. אני נזכרת שמחר יש לי יום הולדת ואני מתרגשת לראות מה ים הכין לי לכבוד היום הולדת העשרים ושתיים שלי. אני מביטה בו ומתקרבת לשפתיו באטיות ומנשקת אותו ואושר מציף אותי.