״אני לא קולט שאתה משתחרר בעוד שבועיים. אתה מבין שהתגייסת אני וגאיה רק התחלנו לצאת.״ שלום אומר ותומר צוחק, מאושר שזה נגמר והוא יוצא לאזרחות. מהרגע הראשון שגאיה התחילה לצאת איתו היא כבר הביאה אותו לארוחת שישי עם המשפחות שלנו. מהרגע הראשון הוא התחבר לכולם ונהפך להיות חלק מאיתנו, הוא וגאיה בדיוק חזרו לארץ. אחרי ההצעה הם טסו לכמה ימים לחגוג את האירוסין.
״אתה לא מאמין? אני לא מאמין שאח שלי הקטן משתחרר״ ים אומר ואני מביטה בו, הוא מחייך וידו מלטף את ידי מבלי שאף יראה את הנגיעות הקטנות האלו. אתמול בלילה שוב ישנו יחד, זה כבר נהפך לנוהל. זה לא חדש וזה לא שזה אף פעם כבר לא קרה, ישנו יחד כל הילדות. אבל עכשיו, עכשיו זה שונה, זה לא אותו דבר. הנגיעות הקטנות באמצע הלילה והחום שלו גורמים לי כל בוקר לקום בחיוך.
״מה התוכניות לשיחרור?״ אבא שלי שואל את תומר בהתענינות. כולנו מחכים שרותם יגיע כבר ונשב לאכול יחד ארוחת שישי כמו כל שבוע. ״לעבוד ואז אני טס מפה״ הוא אומר ולרגע אני נזכרת שזה בדיוק התוכניות שהיו לי. הטיול אחרי צבא שבגללו עבדתי כל היום במסעדה כדי לחסוך כל שקל ושקל. תמיד אמרו שאין כמו הטיול אחרי צבא לשבת בתאילנד ולהשתתף זה כל מה שרציתי.
״אין כמו הטיול אחרי צבא. מה הכיון שלך המזרח או דרום אמריקה?״ שלום שואל את תומר. הוא לא בדיוק יודע מה הוא רוצה ולאן אבל הוא פשוט יודע שאחרי שרות קרבי הדבר שהוא הכי צריך זה חצי שנה לטייל בעולם וכרגע זאת המטרה שלו.
״גם ים וגם ריף לא עשו טיול אחרי צבא. אז גם תומר יכול לדלג על זה, לא יקרה כלום״ שירה נדפחת לשיחה של שלום ותומר מכיון המטבח כשהיא מתקדמת לכיון הסלון. ״שנינו לא עשינו טיול אחרי צבא מסיבות אחרות. אם הינו יכולים לא הינו מוותרים על זה״ אני אומרת ומביטה בשירה. לרגע חושבת האם הייתי מעדיפה את הטיול הזה אחרי צבא, להיזרק על איזה חוף ולוותר על כל מה שיש לי היום, על ים ונתנאל. הוא מלטף את ירכי מבלי שאף אחד רואה ומחייך לעברי, אני חושבת על הסיבות שבגללם הוא וויתר על הטיול שלו.
״את לא יודעת הכל, אל תדאגי.״ אמא שלי אומרת ואני מביטה בה בשאלה. ים מביט בה במהירות ועינו נפתחות ואני לרגע לא מבינה מה פספסתי בכל השיחה הזאת, בדיוק הדלת נפתחת ואני מביטה לכיון הכניסה של הבית. רותם נכנס שהוא מחויך במיוחד וידו משלובת לאחור ואוחות בעוד משהו. רותם עושה עוד צעד לכיון הכניסה ואני מבחינה באופיר הולכת אחריו וסוגרת את דלת הבית.
אני קמה במהירות מהספה וקופצת על אופיר בהתרגשות. אומנם ראיתי אותה לפני מספר ימים אך זאת לא התרגשות של געגוע אלה של שמחה. שמחה שרותם והיא החליטו שהם מנסים שוב ובעיקר שמחה שהצלחתי לגרום לרותם להיות שוב מאושר. מלבד שלום כולם מכירים את אופיר ואת הסיפור שלה ושל רותם, על הפרדה הקשה והדיכאון שרותם חווה. כולם מביטים בה בהלם ולא אומרים דבר, הם פשוט לא מבינים מתי בדיוק רותם ואופיר חזרו ואיך זה קרה אבל אף אחד גם לא באמת רוצה לדעת, חוץ מאמא שלי כמובן.
YOU ARE READING
מערבולת
Roman d'amour״עשרים ושש יום שהשגרה הזאת דפוקה. כל יום לראות אותו שבור. לספור בכל פעם שהוא פותח את הפה כמה מילים הוא אומר. בכל בוקר לראות אותו שיכור וערום. בכל יום לריב איתו, להתפרק בפניו ובכל פעם מחדש הוא רק עוצם את העיניים ללא שום תגובה. עשרים ושש יום שכולם רק...
