בואי,

פרק 29:

משוכתב 29

אני שונאת את אנלביץ, גם כן סוכן. זה הוא, כל כך צפוי שהוא שלח צלמים לשדה התעופה רק כדי להראות לציבור שהסיפור שלי ושל עוז הסתיים ועוז פנוי לדוגמנית ולא לאישה סוג ז׳. הוא שנא אותי, כל הזמן ניסה להרחיק אותי ולגרום לי להרגיש לא קשורה. עוז, היה נסיך אני לא מתלוננת, עד הוויכוח בנינו ששם הוא פגע בי ממש, אבל אנלביץ היה כלב ותמיד ישאר. שונאת אותו.

אולי בגלל העובדה שעכשיו אני נמצאת עם הבחור שהרס את חיי האהבה שלי באותו מכונית. הוא יצאה מהנתבג במהירות שיא, גם מי שהיה ליד אוטו לא היה מצליח להשיג אותנו. הוא שם את ידו על רגלי ומלטף אותן ברוכשניות. מפזר עלי את חום גופו שבזמנו הייתי כמהה אליו.
האווירה מתוחה, אני לא יודעת לאן הוא נוסע, אבל אני רוצה לבית, אני לא רוצה קשר לאיש הזה, לא אליו ולא לעוז. הרי בגלל זה פחדתי, שיקשקתי. כל כך נרתעתי מעוז כי לא רציתי לחזור על טעויות. אבל מה לעשות שזה לא בשליטתי? הרי אני חולת מין ובלי העין הרע לעוז לא חסר.

״כמו בימים ההם, איזה נוסטלגיה יאללה״
שון אומר בגאווה, ממש כאילו השיג משהו בחיים.
״נלך לאכול לא?״
שון שואל אותי בחיוך מרוגש.
״לא״
אני עונה בקשיחות.
״תוריד אותי ברחוב מנחם בגין״
אם הוא חשב שהוא ישיג אותי שוב פעם בכל כך קלות הוא טועה ובגדול.

״בסדר, אין בעיה מחר בבוקר אני אוריד אותך שם״
שון עונה לי בהתחכמות.
״שון, אני ממש לא שוכבת איתך. או שתעצור לי כאן או שתקח אותי למנחם בגין״
אני אומרת בעצבים ומוריד את היד שלו ממני.
״לאלי, למה קשה כל כך?״
הוא שואל אותי בחיוך.
״שון, אני ואתה לא יקרה. היה מה שהיה ורע היה. עכשיו די״
אני קובעת.

״לאלי, עברו מלא שנים הכל השתנה״
הוא מדבר בטון של ׳יאלה מה נתקעת תתקדמי אחותי׳ ואני רוצה לדפוק לו משהו לראש.
״שון, לא יקרה בנינו כלום.״
אני קובעת.
״בואנה, יחתיכת מסכנה. אז מה זיינתי אותך שהיית נערה? זהו מאז סגרת את עצמך מהעולם בחוץ? לכי לפסיכולוג יחולת נפש״
אני בהלם. מסתכלת עליו בהלם, הוא שותק, מעכל את מה שאמר עכשיו. אבל אני יותר צריכה לעכל, זה הבן אדם השני היום שיורק עלי אש.

״תעצור לי בצד״
אני אומרת בשקט ובקשיחות.
״לאלי סליחה, אני באמת לא התכוונתי״
אני אראה לך מה זה לא התכוונתי.
״תעצור עכשיו״
אני קובעת שנית.
״סליחה לאלי, נו באמת נשבע לך לא התכוונתי״
הוא לא מפסיק להתנצל מה שעוד יותר מרגיז אותי.

״אל תקרא לי ככה ימזדיין״
אני צועקת עליו בעצבים.
״נו לאלי, מה זה הדיבור הנגוע הזה״
אני מסתכלת עליו במבט מזהיר.
״אלה, נו אלה סליחה״
הוא מתקן את עצמו.

״תעצור לי עכשיו אני לא צוחקת איתך״
אני עצבנית, סופר עצבנית.
״בסדר אני אקח אותך לבית הנה״
אני לא מחכה יותר מידי ופותחת את הדלת באמצע נסיעה.
״היי היי יפסיכופטית״
הוא אומר לי בלחץ אבל אותי זה לא מזיז.
״הנה הנה אני עוצר״
הוא עוצר בשולי הכביש, אני יוצאת מהמכונית, פותחת את הבגאז׳ ומוציאה את המזוודה שלי.
שון יוצא מהמכונית ומתקרב אלי.