בואי,

פרק 27:

״אני רוצה ללכת,״
אני אומרת בעצבים אחרי שיחה ארוכה עם אמא שלי שלא נשמעה מרוצה כל כך.
״לאן?״
עוז שואל אותי בציחקוק.
״לבית. די, לא הייתי צריכה לבוא לכאן״
אני מזילה דמעה מתוך תיסכול.
״למה את בוכה יפה שלי?״
עוז שואל אותי ומתקרב אלי.

״כי ככה,״
אני אומרת בתיסכול.
״המשפחה שלי שונאת אותי עכשיו״
אני אומרת במירמור.
״מה פתאום,״
עוז מוחה בכל תוקף.
״אתה לא מכיר את אמא שלי.״
נופלת על המיטה בכוונה וכך גם עוז.
״היא אישה קשה,״
אני אומרת כאשר אני מסתכלת על התקרה וכך גם עוז.

״קשה איך?״
עוז שואל בחיבה. ואוי עוז, אין לך מושג כמה היא קשה.
״ברמה שהיא לא דיברה איתי חצי שנה רק בגלל שהלכתי עם אור למסיבת טבע ועישנתי קצת״
טוב, קצת הרבה. אבל מה זה משנה הפרטים הקטנים נכון.
״מה קוק וזה?״
ואוי, זו הייתה אחת המסיבות הכי טובות שהייתי בה, שלושה ימים רק של קרחנות, הזרמתי שם אלפי גברים בעוד שאור לא נגעה באחד.
״הכל עוז, אל תראה אותי ילדה טובה״
אני מצחקקת.

״ואוי, מה הייתי עושה לה. את כל השטויות והבלאגנים שבעולם. היא הייתה מגיעה כל יום לבית הספר לשיחה צמודה עם המנהלת״
זו הייתה אחת מהתקופות הגרועות ביותר בקשר עם אמא אלי.
״היא שונאת אותי בלי שום קשר. רק שיוצאת כתבה היא מתגאה בי, אבל בלב היא שונאת אותי, היא יודעת שאני לא הילדה המוצלחת שרצתה״
אמא שלי היא פרפקסיוניציסטית, היה קשה לה לקבל את העובדה שהייתי מבריזה מבית הספר על ימין ועל שמאל ושהיו לי במבחנים יותר נכשלים מאשר ציונים טובים.

״לא הייתה לי ילדות, היו לי עשרה חוגים בשבוע, איך זה הגיוני? חוג אחרי חוג, מסיימת בית ספר, ישר לחוג ולאחר מכן עוד חוג, כמו מכונה כזאת״
רובוט, במילים אחרות.
״את רצינית?״
עוז שואל בפליאה.
״שיא הרצינות. אמא שלי לא הייתה מרוצה מחמש חוגים אז היא הוסיפה לי בכיתה ה, הייתי החננה של הכיתה ביסודי, זאת שיודעת הכל והילדה של אמא ששאפה לגדולות״
שאפה לטופ שבטופ, תמיד הייתה לי הרגשה שבחיים היא לא תהיה מרוצה ממני גם אם אגיע לטופ.

״רגע, אבל אני גם לא מספיק טוב בשבילה?״
עוז הגאוותן מרגיש פתאום ערעור כשמגלה שלא כולם אוהבים אותו?
״לא, הקטנת את המצב, אתה גרוע בשבילה. סליחה כן? פשוט יש לך שירים שהם לא לרמה של אמא שלי״
עוז קם משכיבה ומסתכל עלי בבילבול.
״מה זאת אומרת לא לרמה? למה מה היא שומעת כבר האמא שלך?״
אני שומעת טיפת עצבים בקולו אבל מבליגה על כך.
״מוצרט, בטהובן, בטי אוליברו. אתה יודע, המוזיקה הקלאסית״
אני אומרת וממשיכה להסתכל לתקרה.

״ואוי, מה היא בת מתאיים?״
עוז נרגע וחוזר לשכב על גבו.
״משהו כזה.״
נראה שעוז מתחיל לעכל את הדבר הזה שנקרא אמא שלי.
״ואין לך אחים? או שאת בת יחידה?״
עוז שואל אותי בסיקרון.
״יש לי אח גדול,״
אני אומרת בשקט.
״מה הוא בטח מצליחן כזה, כמו שאמא שלך רוצה״
זהו, שפה אתה טועה.
״יש לו בעיה מוחית, כלומר הוא על הספקטרום. אמא שלי שמה אותו בהוסטל ששם הוא גר ומטפלים בו, היא נגעלת ממנו, מלא פעמים היא גרמה לי לצעוק עליה כי התנהגה אליו בקרות״
אני מסבירה בשקט.
״במקום שאחי הגדול יגן עלי, אני הגנתי עליו.״