בואי,

פרק 53:

״האוכל טעים כאן נכון?״
שון שואל אותי ואני מהנהנת לחיוב. הוא מגעיל, לא רק שהוא מגעיל הוא דוחה אותי.
״אין לך מושג כמה אני מאושר ממך, חברים שלי לא הפסיקו להגיד כמה שאת יפה״
אני באמת לא מבינה, הם לרגע לא חושבים על האופי?
״אולי נרקוד קצת, מה דעתך?״
שון שואל אותי.
״אבל יש מוזיקה רגועה״
אני אומרת לו. היו כמה נגנים על חליל, כינור וטובה, אשר ניגנו מנגינה נעימה וחלשה.

״את שוכחת שאני קשור לבעלים,״
שון אומר לי בגאווה.
״זוכרת איך פעם היית מתה על ריקודים?״
הוא שואל אותי ואני מהנהנת לחיוב. בתקופה שאני ושון היינו ביחד, הייתי מפנקת אותו כל כך מבחינה מינית רק בשביל שיקח אותי לאירועים כאלו, משום מה הייתי אוהבת את כל הפוזה הזאת, היינו יורדים מלימוזינה, אומרים שלום לאנשים לא מוכרים. ואז שהתחיל לשעמם לי הייתי משכנעת בכוח את שון לרקוד, הייתי שמה מוזיקה באירוע פלצן שאני בכלל לא קשורה ואני ושון היינו רוקדים ואז התחילו להצטרף וזה זרם ממש. מאז כל החברים של עוז שהרימו אירועים כאלו ביקשו משון שאגיע וארים את המסיבה, אבל אז שון התעצבן והחליט שלא רוקדים יותר לעולם ואם ארקוד במקומות כאלו אקבל עונש.

ועכשיו, הנה אנחנו כאן באירוע פלצני, שון קם מכיסאו ומושיט לי יד שאקום איתו גם, הוא מוביל אותי בעדינות ליד הנגנים ומבקש מהם לנגן משהו יותר קצבי ואז בעצם מתחיל לרקוד איתי סלואו. להגיד לכם שפעם שון אהב לרקוד? ממש לא. תמיד משכתי אותו בכוח ואפילו הזזתי אותו בכוח. אבל כרגע שון מוביל ואני לא יכולה להתנגד כי אני לא רוצה לחטוף.
עוד זוגות הצטרפו לריקוד והשיא היה שרון וליאן רקדו ביחד, ליאן נראתה בעננים.
הכל היה נחמד עד שהגיע אלי ואל שון מישהי בשמלה אדומה נוצצת, שהייתה נראה דוגמנית וכשהבחנתי בפניה הבנתי שזאת סהר אלמקייס, האקסית של עוז.

שון התנתק מהריקוד שלנו והסתכל על סהר בחיוך,
״אכפת לך אם ארקוד קצת עם החתיכון הזה?״
סהר מפנה את פניה אלי במבט קודר.
״כמובן שלא אכפת לה, נכון אלה?״
שון אומר ואני מהנהנת לחיוב.
״אני אלך לשירותים״
מילמלתי אבל אף אחד לא שמע, כי סהר ושון התחילו בריקוד סוער.

אני באמת הולכת לשירותים, רק שבדרך עוברת מלצרית שמציעה לי כוס שמפניה, אני לוקחת את הכוס ושותה את כולה בתוך כמה שניות, מחזירה לה את הכוס ובודקת ששון לא ראה אותי. נכנסתי לשירותים והסתכלתי על עצמי במראה, אני באמת יפה. קצת מוזר לחשוב על זה אבל אני נראה דוגמנית מה שבחיים לא חשבתי על עצמי. כן קיבלתי הצעות פה ושם לדגמן אבל תמיד סירבתי כי לא היה חסר לי כסף. זה גם לא משהו שמשך אותי, אני לא מתה על צילומים זה משעמם בעיקר וחסר פואנטה. חוץ מזה שאני אוהבת לאכול, אם פתאום יגידו לי שאני צריכה להרזות, אני לא אעמוד בזה ופרנציפט אעלה קילו.

לפתע ליאן נכנסת בוכה לשירותים, אני מסתכלת עליה במבט מבולבל והיא מחזיקה בידה טלפון שבדיוק מחייג. אני שותקת בנתיים ומביאה לה נייר.
״ליאן?״
הקול הגברי של עוז נשמע מהקו השני.
״עוז,״
היא אומרת בקול בכיין.
״מה קרה ליאן?״
עוז שואל אותה והיא ממשיכה לבכות. ליאן לא מדברת ורק בוכה.
״ליאן איפה את? אני בא רק תגידי איפה את״
עוז נשמע נסער וליאן שותקת.