אבקש יפה יפה, לחזור לפרק הקודם ללחוץ על הכוכב וגם להוסיף תגובה, כי העלתי היום שני פרקים וזה פרק אחד הארוכים! תהנו:
נקודת המבט של עוז:
אני משתגע, אני לא יודעת מה קורה כאן בכלל. יש לי ילד? אין לי ילד? אני אחראי, לא אחראי? מה אני עושה עכשיו? איך אני אהיה אבא טוב? למה אני לא חושב? הוא היה באחריותי, אני לא הייתי אחראי מספיק. הכל היה טוב באמת, כל היום הזה היה מושלם. הוא ממש התחבר אלי, ממש התרגש לשיר איתי בחדר הקלטות, כל היום החיוך לא ירד לו מהפנים. אבל בשניה אחת, הכל נגמר.
אני לא חשבתי בכלל על עניין האלרגיה, הייתי צריך לשאול את המוכרת, אם יש אגוזים או משהו כזה.
זה כבר לא משנה, כי זה קרה. ועכשיו אני אבא נורא. אני אבא בכלל? הוא עדיין קורא לי עוז, אין בנינו קרבה, אני לא מכיר אותו, הוא לא מכיר אותי. פאקינג שמונה שנים שהוא גדל בלעדיי, זה נתפס בראש? ממש לא. זה סיוט פשוט. הוא עכשיו שונא אותי, אני לא עשיתי משהו בשביל לעזור לו. השתתקתי שם כמו עץ, פשוט הסתכלתי על כל המתרחש. אלה קפצה משום מקום, היא תפקדה כמו חיה, היא רצה איתו בטיל לחניה ותוך דקה הם כבר נעלמו מהמקום. בקושי הספקתי לקלוט את זה וכבר העין של אלרום נפוחה, פתאום הוא משתעל, פתאום אלה מופיעה, פתאום יש מזרק שבכלל לא ידעתי על קיומו ופתאום אלרום נעלם.
אני בכלל לא יודע אם הכל בסדר. אם הרגתי אותו? אמא שלי התקשרה אלי איזה מליון פעמים. אני מפחד, פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרגיש כזאת דאגה ופחד שיקרה למישהו משהו. אני זוכר שעם אלה היו לי רגעים קטנים שהרגשתי את זה. אבל עם אלרום זאת פעם ראשונה שבכזאת עוצמה ובזמן כל כך קצר שאני מרגיש את זה. אני דואג לו.
לפתע אני שומע תיקתוק בדלת, אני יודע שזאת אמא שלי, או אלה שבאה לצעוק עלי שהיא מאוכזבת. אני כבר מצפה לזה אז אני פותח את הדלת, אבל אז אני קולט את אודליה, אמא של אלה. שלשום היא הכניסה אותי אליה לבית כי רציתי לראות את אלרום, היא לא הייתה כל כך שמחה לראות אותי, אבל עדיין הכניסה אותי. בכל זאת, אין לה זכות למנוע ממני לראות את הילד שלי.
״היי,״
אני אומר ושובר את הקרח.
״שלום, אתה זוכר אותי?״
אודליה שואלת ואני מהנהן לחיוב.
״אודליה, אמא של אלה והסבתא של הבן שלי, מסתבר״
אני ממלמל.
״בואי כנסי,״
אני אומר בבילבול ופותח בפניה את הדלת.
״סוויטה יפה,״
אודליה אומרת לי שהיא מסתכלת על החדר וחצי שהשכרתי. לזה קוראים כאן בארץ סוויטה, וואלה יופי.
״את רוצה לשתות משהו?״
אני שואל אותה ומנסה להבין למה היא באה אלי משום מקום.
״לא.״
היא עונה בקשיחות ומסתובבת לכיווני.
״תראה עוז חמוד, אני מכירה את הבת שלי והנכד שלי הכי טוב שבעולם. אני חוויתי איתה את כל השמונה שנים האלו שאתה עשית לך בטן גב באמריקה״
היא אומרת לי במרירות. ממש בטן גב, לאנשים אין מושג כמה זה קשה להוציא אלבומים.
YOU ARE READING
בואי,
Dragosteשלושה גברים שהיא מסובבת על האצבע הקטנה שלה ואחד מהם, הוא האחד שלה. כאשר את הולכת נגד כולם למען בחור אחד ואז מגלה שהכל היה שקר ושהיית עיוורת מרוב אהבה- את נהפכת לארסית, אשר סומכת רק על עצמך. אלה אלקיים היא בחורה לא פראיירית וחשדנית. יש לה סוד משותף...
