בואי,

פרק 11:

נקודת המבט של עוז:

אני מוצא את עצמי בשבע בבוקר במשרד של אנלביץ, יום שישי ואני גמור מעייפות אחרי אתמול בערב. על הטלוויזיה במשרד שלו מוקרנת תמונה שלי ושל אלה מאתמול בלילה למעלה הכותרת, ׳נתפס, בוגד׳ ממש בוגר אתר שילת.

״אתה רציני שבגלל זה הערת אותי?״
עכשיו יתחילו צעקות שיגרמו לכל כולי להתעורר ולשכוח את העובדה שאתמול עליתי לישון בארבע לפנות בוקר.
״מה זה? מה זה אמור להיות?״
צעקה ראשונה.
״תסביר לי, למה הלכת למועדון סוג זין הזה״
צעקה שניה.
״שאתה יודע שמפוצץ שם בערסים קטנים שיכולים בשניות לרסק את כל הקריירה שבנינו לך״
ועכשיו עברנו להעלבות.

אני פותח את פי לענות,
״אל תענה לי.״
אבל כמובן שאנלביץ משתיק אותי.
״אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל.״
הוא מצביע על אלה.
״מי זאת? למי נתת חמש דקות של תהילה? לפרחה מסכנה?״
המילה שהוא כינה את אלה, ׳פרחה׳ גרמה לי להרגיש שנאה כלפיו.

״כמה פעמים אמרתי לך, אתה רוצה לצאת למועדון? לשכוח שאתה קיים? תטוס, בחול תעשה מה שאתה רוצה.״
אני גם ככה לא אוהב את המועדונים פה בארץ, למרות שבתקופה האחרונה מתחילים להביא את חול לישראל אבל עדיין, אני אוהב להיות במקומות שאף אחד לא מכיר אותי.
״אבל בארץ? ועוד עם בחורה, מול כולם כשאתה בזוגיות? שעד לפני דקה ניסיתי להוציא לך שם של בחור רציני״
הלכתי לשם בגללה, שרון היה במועדון הזה ושלח לי תמונה שלה שותה על יד הבר.

״מה נגיד עכשיו לסוכן של סהר? רצית להשתעשע?״
התמונה שלה החזירה אותי לרגע בו הייתי בתוכה. הזכיר לי את הנשימות הקטנות שלה וגרם לי רק לרצות אותה יותר. היא לא יצאה לי מהראש, פשוט נכנסה ולא יצאה.
״אין סהר. היום יוצאת כתבה שאני אומר שם במפורש שאני רווק״
אני קובע בקול משועמם.

״מה? אתה רציני?״
אנלביץ נהפך לעוד יותר עצבני.
״אני אמרתי לך. אני לא מעוניין שתתערב לי בחיי האהבה. סבבה, אתה סוכן שלי אבל בחיי האישיים אתה לא מתערב״
אני מדבר ברוגע.
״את סהר כבר ידעתי, רשמתי לה שזה לא יעבוד ושהקשר שלנו נגמר. אמרתי לך, אני לא בקטע של זוגיות קבועה״
אני קם מהכיסא שלי.

״עכשיו, תודיע לאתרים שיש לי את הזכות לעשות הכל בחיי האישיים. אני לא חייב דין וחשבון.״
אני יוצא מהמשרד שלו, לא אכפת לי שהוא עצבני. כי אני עצבני עליו. הוא מתערב לי בחיי האישיים למרות שהוא יודע שהוא אחראי רק על ההופעות והיחסי ציבור. לא מעבר.

אני חוזר לישון. לא אכפת לי שחצי מהאתרים עכשיו חמים עלי וגם לא אכפת לי מהטלפון שלי שלא מפסיק לצלצל כאילו מישהו מת.

....

״אחי תהיה בריא,״
אני מוציא לשרון בירה מהמקרר ומתיישב מולו על יד האי.
״אשכרה דפקת אותה במשרד שלה. היא אמרה לך לא יאונס״
אמרה לא אבל בתוכה היא צעקה את המילה כן.
״אני אומר לך היא הייתה רטובה רק מהדיבור שלי.״
בחיים לא נתקלתי בבחורה כמו אלה. כל כך נחושה להגיד לי לא. כל כך בטוחה בעצמה ובניסיון שלה לסרב לי.

״גם היא חתיכת חצופה. ניסתה לגרום לך לברוח״
היא הבחורה הראשונה שדחפה אותי שניה לפני סקס.
״אני אומר לך. היא בחורה מעבר ללילה.״
אני קובע. אין ספק כי כל מה שאני חושב עליו זה היא.
״אתה יודע היא שתתה אתמול כמו משוגעת.״
דווקא אתמול היא לא הייתה נראה שיכורה במיוחד. היא עדיין הייתה מפוקסת.

״איך לא הזרמת אותה שוב?״
מגעילה אותי המילה ׳הזרמת׳ כי היא לא בחורה שמזרימים, היא הרבה מעבר.
״לא יודע, שיכורה היא לא הייתה. תאמין לי ברחה לי מבלי ששמתי לב״
אתמול היא פשוט נעלמה כלא הייתה. ניסיתי ללכת אחריה אבל היא נעלמה מעיני בין כל האנשים ופשוט איבדתי אותה בזווית העין.

״לא הייתי צריך להגיד לך שהיא שם״
שרון מתחרט לפתע.
״הייתי צריך לדעת שאתה כל כך מפגר שתגיע לגועל החברתי הזה וסתם יהרס לך השם״
הנה עוד אחד שחושב שהוא אחראי על החיים שלי.
״ממש לא. שלו החיים שלי ואם אני אלך למועדונים כאלו לא ממש אכפת לי מה יצלמו או יראו. בכל מקרה, מה את עשית שם?״
אני לא עד כדי כך מפגר. שרון לא יוצא גם למועדנים מהסוג הזה. לנו יש מועדון אחד קבוע אחרי הופעות שלי או משחק כדורגל שהקבוצה של שרון לוקחת ושם אנחנו מאבדים את השפיות בידיעה שאף איש לא ישלוף טלפון ויתעד כי הבעלים של המועדון הוא חבר מהקבוצה של שרון. לכן הוא מקפיד להכניס אנשים שלא יעשו שום שטויות.

״אתה יודע, סתם, זרם כזה״
הוא דיבר ביובש פתאום.
״אחי, אני מכיר אותך. מה העניין?״
אני דופק בבירה שלו בעזרת הבירה שלי ומחכה לשמוע תשובה.
״סתם, נו אתה יודע אני יש לי את הקבועה שלי. אבל בזמן האחרון היא הכירה מישהו, בגללו היא ביטלה איתי פגישה״
אני בקושי מקשיב לו.
״מה נהפכת קנאי לסטוץ קבוע? תשחרר אחי,״

״טוב עזוב את זה. אתה בא היום?״
אמא שלי תהרוג אותי אם אני אבריז מארוחת שישי.
״כן, אבל אני אסע קודם למשפחה שלי.״