בואי,

פרק 39:

מסתבר שהיה שלוש בקבוקי חלב במקרר, כך שנאלצתי לשקר שלא שמתי לב.
אני רוצה לקבור את עצמי עמוק באדמה ולא לצאת משם עד ששון ימות.
נכון הרבה יותר עדיף לרצוח אותו ודי? אני גם חושבת כך, אבל הבעיה היא שלא משנה מה אני אעשה נדפקתי. יש לו קלף עלי וברגע שאעשה צעד לא במקום רועי יעזוב את ההוסטל שלו. מי כמוני יודעת כמה טוב לו בהוסטל.
כנראה שלשון לא מספיק איום על אחי הגדול, הוא גם מאיים עלי דרך אור ומי כמוני יודעת כמה אור תישבר אם שרון יעזוב אותה, עד שהוא התאהב בה מעל הראש והיא בו אני לא רוצה להרוס להם בגלל שטות סתמית של ההרגלים של אור, לרצות הכל בו זמנית.

אז כן, אני מתכוונת לסבול בשקט, שון ישתמש בי כמה שהוא ירצה ואני אשקר לעוז על מכות שקיבלתי כתירוץ על האיקי שהוא עושה לי. אני הולכת לחרטט משהו על הדלת שפתחתי במקרה או על מגב שנפל עלי, הבעיה שהאיקי בצוואר כך שאין לי כל כך אפשרותי לשקר לו, אז פשוט פעם הבאה אני אוביל את שון לעשות איקי במקומות אחרים אם בכלל יתאפשר לי כי הוא קצת
קשר לי את הידיים.

מפה לשם אני בחרדות, מפחדת כמו ילדה קטנה שהוא יתקשר וידרוש ממני עוד סיפוקים. אבל אין לי כל כך ברירות אני אמכור הכל בשביל שיהיה לרועי טוב, אפילו את עצמי, או במקרה הזה את הגוף שלי. מסקנה עיקרית מכל הסיפור הזה, אני שונאת את עצמי. למה? כי הלכתי עם שון כמו ילדה קטנה ומאוהבת ועל הטעות הזאת אני תמיד אשנא את עצמי ואת הגוף שלי. למה? כי הגוף שלי אשם, אם היה לי קצת חזה לא פורפרציונלי, קצת בטן מנופחת ותחת קטן יותר, אפילו אם הייתי שעירה, כל זה לא היה קורה. אבל מה לעשות שאני לא שעירה והשיערות היחידות שצומחות לי הן בראש ובגבות, קצת במפסעות אבל גילוח קטנטן והן כמו פנים של תינוק.

הנה, מצאתי חיסרון בלהיות השווה והיפה של השכבה. הרי לא משנה כמה תשקרו לי, אף אחד לא היה רוצה לעבור את הסבל שאני עברתי. אף אחד לא היה רוצה לשמוע ציחקוקים עליו בבית הספר ושבנים יפחדו לדבר איתה, שבנות ישנאו אותה עד כדי כך שיעיפו לי סטירה מצלצלת כי חבר שלהן שם עלי עיניים. אומנם היום אני לא שווה כמו פעם, אבל היה מה שהיה ובו נגיד שכשהפסקתי לאכול בגלל הפרידה משון התכערתי ברמות ואז התחלתי להרגיש את החיים האמיתיים.

עכשיו אני לבד בסיפור הזה, אין אף אחד שיעזור לי. אם היה לי את אור פעם אז עכשיו אין לי אותה, אני לא רוצה לקחת סיכון, מדובר בחייו של אחי, אני לא מסתכנת הפעם. הרי פעם, כששון גילה שאור יודעת הכל, כשאני מדבר על הכל אני מתכוונת הכל, הכוונה היא למה הוא אמר לי, מה אני עשיתי ואיזה עוד לילה סוער העברנו ואור גם, כמוני, עודדה אותי להמשיך עם זה, למרות שלפעמים שאלתי אותה בחשש ׳תגידי, הוא לא מנצל אותי?׳ אבל היא אמרה לי שלא, שהוא אוהב אותי ואסור לי לוותר על אהבה אמיתית. גם היא מצטערת על כך עד היום, היא גם לא הבינה כמוני שגבר בן עשרים ושש מצליחן לעולם לא הסתכל באהבה על ילדה מסכנה בת שבע עשרה.