VADORKEN

פרק 3 - הבא בתור?

״אמא,את בבית?״ אני נכנסת לבית,ממריצה תמונות של אישה מבוגרת מאבדת את החיים שלה בראשי.

״כן אלינה,אני בחדר״ היא אומרת ואני הולכת לחדרה, רואה אותה סורגת צעיף,כל הארון שלי צעיפים בגללה.

״ואוו,מאיפה השגת את הצבע הזה?״ אני שואלת, נוגעת בצמר המיוחד ״פול התפרן הביא לי,הוא אמר לי שאין לו בעיה לעזור לי במכירות של הביגוד הסרוג שלי, מגיעים אליו מדי יום 200 איש אז זה יכול לעזור לנו״ היא אומרת וחיוך קטן מתפרש על פני ״פול איש נחמד, זאת באמת מחווה מקסימה מה שהוא עושה,תודי לו גם בשמי״ אני אומרת נושקת ללחי שלה והולכת לחדרי.

אני פושטת את בגדי מגופי,מחליפה לבגד נוח יותר ונשכבת מתחת לשמיכה החמימה,נותנת לעייני להסגר אחרי היום הדרמטי הזה.

״אמא״ אני אומרת בזמן הארוחה ״כן אלינה?״ היא שואלת בזמן שמוחה את הפירורים מפייה עם המפית ״אני חושבת להתחיל לעבוד״ אני אומרת והיא פוערת מעט את עייניה ״זה מסוכן מדי״ היא אומרת ״נכון,אבל כמו שאוולין יכולה ללכת לעבוד כך גם אני,חוץ מזה תחשבי איך אנחנו נסתדר מבחינה כספית״ אני אומרת והיא נאנחת ״אני לא חושבת שזה רעיון טוב,אומנם את כבר לא ילדה קטנה ואני סומכת עליך בעיינים עצומות אבל את הבת שלי ואני מפחדת עליך״ היא אומרת ואני נאנחת, גם ככה אני יושבת כאן בבית כל היום ומשתעממת,זה כזה מבאס ״אבל אני אחשוב על זה,תני לי כמה ימים״ היא אומרת וחיוך קטן עולה על פני,אני מקווה שהיא תסכים לבסוף.

״אמאא״ אני צועקת מבעד לסלון ״הטלוויזיה שוב הפעם לא עובדת״ אני נאנחת,נותנת כמה מכות עם כף ידי על גב השלט בתקווה שזה יעבוד.

״אמא את שומעת אותי?״ אני צועקת שוב הפעם אך אין מענה, אני קמה על רגלי ומתחילה לחפש את אימי...עד שאני מגיעה לדלת הבית.

״אלינה,תכנסי לחדר מייד״ אומרת אימי,על פנייה מבט לחוץ ״אז אנחנו נפגשים שוב,דרלינג״ אומר מחייך בערמומיות אך בנונשלנטיות תוך כדי.

אני מתעלמת ומתכוונת להתחיל לצעוד לחדרי אך הוא התפרץ לתוך הבית ותפס בכתפי,גורם לי להסתובב אליו בחדות ״את אוהבת להתעלם ממני אני שם לב...״ מתחיל לומר גורם לליבי לנוע במהירות בילתי מוסברת ״אני לא אוהב שעושים את זה,במיוחד לא מבחורה יפה כמוך״ אומר,משוטט עם ידיו מכתפי ועד למותני,גופי רועד,רועד מאוד.

״אני נורא מצטערת מר ג'יימס,תרצה לישתות משהו?״ אימי שואלת,מנסה לגרום לו לעזוב אותי במנוחה ״לא, אבל אני רוצה שתשאירי אותי ואת הבת שלך לבד״ אומר לא מוריד את עייניו מעייני ״אבל אדוני,היא לא התכוונה, היא לא יודעת מה היא אומרת היא עוד ילד..״ ״אני אמרתי משהו ואני חושב שהייתי ברור״ קוטע אותה, עדיין לא מוזיז את עייניו מעייני.

אימי ממלמלת לעצמה כמה דברים ומתקדמת לחדרה בלית ברירה.

״אני מתחננת בפנייך מר ג'יימס,תעזוב אותנו במנוחה, אני לא התכוונתי להתעלם ממך״ אני אומרת עוצמת בחוזקה את העיינים ״זה בסדר״ אומר מלטף לי את הלחי בעדינות שלא אופיינית לו,אני פותחת את עייני פוגשת במבטו הערמומי ״אני גם לא התכוונתי לעזוב אותך במנוחה״ אומר,ראשי מסוחרר מאוד ״זאת לא הפעם האחרונה שאת הולכת לראות אותי״ ממשיך ״את עוד הולך לצפות לעוד מלא ביקורים ידידותיים כאלה״ הוא עוזב את מותני ״להתראות דרלינג״ אומר לבסוף,נושק ללחי שלי ויוצא מהבית,משאיר אותי המומה.

״הוא הלך?״ אימי מתקדמת אלי בזריזות ומחבקת אותי ״מה הוא עשה לך?מאיפה הוא מכיר אותך?״ היא שואלת סורקת אותי,בודקת שאני בריאה ושלמה ״הוא לא פגע בי,אמא״ אני אומרת ״הוא ראה אותי פעם אחת אצל אוולין,בגלל זה הוא הכיר אותי״ ״אבל מה הוא רצה ממך?״ היא שואלת ואני מנידה מעט בראשי כ-לא יודעת.

היא סוחפת אותי לעוד חיבוק ונושקת לקודקוד ראשי.

תומאס
״תפסנו אותם בוס״ אחד החיילים שלי אומר בזמן שאני נכנס למשרד שלי ״איפה הם?״ אני שואל,מוציא את קופסאת המלרלבורו שלי ושולף מתוכה את הסיגריה הרעילה והמתוקה שאני כל כך זקוק לה.

אני מכניס אותה לפי,מדליק אותה ושואף את הרעלים שלה לתוך תוכי,נותן לעצמי להרגע מכל היום הזה ״שמנו אותם במרתף״ החייל השני שלי אומר ואני מהנהן,מסמן להם לבוא אחרי.

אנחנו יורדים למרתף,השומרים שעומדים מחוץ למרתף מהנהנים לי לשלום ומפותחים לי את הדלת,מיליון ליחשושים נשמעים בחלל החדר עד שאני מדליק את האור והליחשושים נפסקים,הכל שקט.

״אז אתם האנשים שמנסים לגרום לכל העיירה לצאת נגדי?״ אני שואל,מביט בכל אחד ואחד מהם ״רוצים להסיט את כולם נגדי?ובמה תילחמו נגדי?״ אני מסתובב סביבם,רואה איך אני גורם להם ליהיות מאויימים ״עם אבנים?״ אני מתכופף למישהו,לוחש לאוזנו ופחות משנייה הוא נשאר ללא רוח חיים.

הם מתחילים לצעוק,לצרוח מפחד,גורמים לי להעלות חיוך חולני על הפנים ״אז מי הבא בתור?״ אני שואל, מתהלך סביבם שוב הפעם עד שאני עוצר על אחד מהם, סורק את אותו בחור ביסודיות.

אני מתכופף לאותו הגבר ומביט בעייניו, ״העיינים שלך... זה כמו שלה״ אני ממלמל לעצמי ״מ..מה?״ הוא מגמגם,לא מבין מה הולך כאן עד שאני מתאושש מעייניו המוכרות,מכוון את הנשק לבין עייניו ויורה ללא רחמים.

״תסיימו כאן״ אני לוחש לכמה מהחיילים שלי ויוצא משם, שומע את מספר היריות שציפיתי להן.

אני צועד חזרה למעלה,מתכנן ללכת לנקות ממני את כל הדם שמרוח לי על היידים.

פרק נוסף❣️
כל פרק עולה בימי שני ושישי,
אוהבת.
12/1/2019