״בוקר טוב מר סלבוטן״ אני נכנסת לחנות הספרים ומברכת את מרתין ״בוקר אור אלינה,איך את מרגישה?״ שואל ״יותר טוב,הימים האלה היו קצת כבדים בשבילי אבל חזרתי לעצמי,תודה ששאלת״ אני מחייכת לעברו.
״את שמעת מה קרה?״ ״מה קרה?״ אני שואלת ״איך לא שמעת?״ שואל גורם לי ליהיות במתח ״השוטר שחקר את הרצח לפני כמה ימים נרצח גם כן״ אומר, תומאס.
״מר סלבוטן,א..אני יודעת מי רצח אותו,אבל לא תוכל לספר את זה,ז..זה יגרום למקרי רצח נוספים״ אחרי התלבטות קלה אני מחליטה לספר לו ״תדברי יקירתי״ אומר מחכה לתשובתי ״תומאס ג'יימס״ אני לוחשת,מביטה על תגובותו אבל הדבר היחיד שהוא עושה זה להסתכל מעבר לכתפי.
״שמעתי את השם שלי?״ אני קופצת מבהלה ומסתכלת לאחור, מביטה בדמותו החסונה והגבוהה.כמו תמיד,לבוש באותה החליפה היקרה שעושה את גופו יותר יפה ממה שהוא, אוי באמת אלינה,הוא רוצח תפסיקי לחשוב על הגוף שלו!
״מ..מה את עושה פה?״ אני שואלת ״באתי לאסוף אותך״ אומר ״אבל רק הגעתי..חוץ מזה אני לא צריכה שתאסוף אותי״ אני אומרת בגסות,הוא מגחך לשנייה ועובר להביט בי ״את האמת לא שאלתי אותך אם את רוצה שאבוא לאסוף אותך או לא״ עוקץ.
אני מביטה במרתין שמביט בתומאס בהלם מוחלט.
״מר ג'יימס,מצטער שאני מתפרץ אבל זה לא מנומס לדבר ככה״ מר סלבוטן אומר,אני מביטה לכיוון תומאס ורואה איך הוא מרים אט אט את מבטו ועל פניו מרוח חיוך זחוח וערמומי המבשר דברים נוראיים.
הוא שולף במהירות את האקדח מכיסו ומכוון לכיוון מרתין ״לא,לא בבקשה תומאס״ אני עומדת בין הקנה לבין מרתין ״אנ..אני לא התכוו..התכוונתי להכעיס אות..״ ״זוזי״ הוא קוטע את דבריו של מר סלבוטן ונוהם לכיווני ״בבקשה תומאס,אני מתחננת אליך״ ״עכשיו.זוזי!״ צועק בעוצמה ״אני אעשה כל דבר אבל אני מתחננת אליך תומאס תעזוב אותו״ אני נופלת על ברכי ומחזיקה את רגליו,מנסה לדבר אל טיפת הטוב שעוד קיימת בתוכו.
״קומי מהריצפה״ אומר בכעס מכניס את הנשק חזר למקום בגסות, מתכופף אלי מעט ועוזר לי לקום ״תודה תומאס״ אני מודה לו ״קדימה,את באה איתי״ אומר לאחר שאני מתנערת.
אם הייתי בסיטואציה שונה הייתי מתעקשת להשאר כאן אך כרגע אני די מפחדת על החיים שלך מרתין לכן אפסיק להתנגד ואקשיב לו הפעם.
הוא פותח את הדלת,מסמן לי לצאת.
אני נפרדת ממר סלבוטן ויוצאת מהדלת והוא אחרי.
״מה אתה רוצה ממני הפעם תומאס?״ אני שואלת בתקיפה,לפני שתי דקות הייתי על הברכיים,מתחננת שיעזוב את תומאס ועכשיו אני עצבנית,מאוד.
״אני לא חושב שאת במצב של להרים עלי את הקול כרגע אז תשתקי ותקשיבי לי״ נוהם אלי,גורם לאברים שלי לשקשק מפחד.
YOU ARE READING
VADORKEN
Romance״עזוב אותי כבר״ אני מייללת בזמן שהוא מדביק אותי לקיר, ״דרלינג..״ הוא לוחש לאוזני,אני מרגישה את הנשימות שלו על העור שלי ״אני רק התחלתי איתך..וכנראה שאני לא עומד לסיים״... אלינה קורפר,מתבגרת בת 19 שגרה בודורקן. במקום לגלות את עצמה היא מתוסבכת עם היצו...
