״את אוהבת את זה,אה?״ ממלמל לתוך אוזני,צמרמורת מהסוג הלא נעים תוקפת את גופי ״אוליבר אנחנו צריכים אותך שנייה, בוא רגע״ אני שומעת קול כבד שמגיע מאחורי הדלת,הוא מסתובב בחדות מה שגורם לי להגיע למסקנה ששמו של ה״שוטר״ הזה הוא בעצם אוליבר.
״אל תזוזי מכאן״ מזהיר ויוצא מין המחסן.
מה אני עושה לעזאזל?איך אני עומדת לצאת מפה?
אני בוחנת את המקום סביבי ורואה חלון די רחב שאוכל לצאת דרכו.אני פותחת את החלון,מטפסת על אדן החלון ויוצאת בזהירות,בלי יותר מדי רעש וללא משיכת תשומת לב,מעולה.
בלי יותר מדי מחשבה אני מתחילה לרוץ לכיוון תחנת האוטובוס,תחושת בחילה מחלחלת בגרוני,אני מרגישה כל כך מלוכלכת,אחרי המגע המגעיל של הבחור הזה שמרשה לקרוא לעצמו ״שוטר״.
אני עולה במהירות על האוטובוס שבידיוק הגיע,בידיוק בזמן הנכון.
אני מתמקמת באחת מין הכסאות,מתנשפת בכבדות ומנסה לסדר את דרכי הנשימה שלי.
״את בסדר?״ אני שומעת קול חלש מאחורי, אני סתובבת ופוגשת בילדה צעירה,בת 11 למדיי.
״את חיוורת...זה נראה כאילו ראית רוח רפאיים״ אומרת בקול חמוד.
״אני בסדר,את כאן לבד?״ אני שואלת,רואה שהילדה יושבת לבדה ״אמא שלי יושבת קצת יותר רחוק,אני אוהבת לשבת במקום הזה אז נשארתי כאן״ מסבירה ואני מהנהנת להבנה ומסובבת את מבטי,חוזרת לצלול במחשבות שלי.
האוטובוס עוצר בתחנה הקרובה לביתי,אני יורדת ומתחילה לצעוד במהירות לביתי,כל צעד וצעד שלי גורם לישבן שלי לכאוב יותר ויותר.
אני לחוצה,עייפה,מותשת ובעיקר מפחדת.
אני פותחת את הבית עם המפתח שמונח בתוך העציץ ונכנסת לבית.
״אמא?את בבית?״ אני צועקת ברחבי הבית,אני מתה כבר להגיע לספה,לשכב ולהשאר שם לכל החיים.
אני מתקדמת לסלון וזורקת את עצמי על הספה,מרגישה איך כל הגוף שלי זקוק למנוחה.
אני מרגישה איך כל הגוף שלי משתחרר,אך הכאבים לא עוברים,כל האחוריים שלי כואבות.
אני עוצמת את עייני,מחשבות מתרוצצות בראשי ואני מתחילה לאט לאט להרדם עד שלפתע אני שומעת את טריקת הדלת.
אני מתרוממת בזריזות לישיבה על הספה,מצטערת על כך שקמתי בכל כך מהירות,פאק זה כל כך כואב.
״מי זה?״ אני שואלת מנסה כמה שיותר להתעלם מהכאבים,אין מענה.
אני קמה על רגליי ומתכוונת להתחיל לצעוד לכיוון הדלת עד שפתאום אני רואה אותו,אוי לא. זה לא זמן טוב תומאס.
״מה את..ה עוש..עושה פה?״ אני חייבת להפסיק לגמגם לידו ״תשכבי על הבטן״ אומר בקשיחות ורק עכשיו אני שמה לב להבעת פניו העצבנית.
YOU ARE READING
VADORKEN
Romance״עזוב אותי כבר״ אני מייללת בזמן שהוא מדביק אותי לקיר, ״דרלינג..״ הוא לוחש לאוזני,אני מרגישה את הנשימות שלו על העור שלי ״אני רק התחלתי איתך..וכנראה שאני לא עומד לסיים״... אלינה קורפר,מתבגרת בת 19 שגרה בודורקן. במקום לגלות את עצמה היא מתוסבכת עם היצו...
