VADORKEN

פרק 2 - היורש המנוול

*דפדפו הצידה בכדי לשמוע את השיר.

״נו טעים לך?״ אני שואלת והוא מהנהן להסכמה,מלקק את המזלג ביסודיות,גורם לי לצחקק.

אני לוקחת גם כן ביס,הפעם יצא לי יותר טעים מכל שאר הפעמים.

״נוכל אחרי שינת הצהריים ליראות טלוויזיה?״ הוא שואל ואני מהנהנת להסכמה ולוקחת ביס נוסף מהפסטה הטעימה.

״קדימה ג׳וני,תשכב במיטה,אני אסיים כאן ואבוא לכסות אותך״ אני אומרת לו בזמן שאני שוטפת את הכלים שבכיור.

לאחר שאני מסיימת ומנגבת את ידי אני ניגשת לחדרו, רואה שהוא כבר נרדם.

אני מכסה אותו בעדינות,נושקת למצחו,ויוצאת מהחדר.

אני מתיישבת על הספה האפורה והנוחה בסלון ומדליקה את הטלוויזיה,פותחת את החדשות.

״אחר הצהריים טובים,כאן מילנה,היום בבוקר נודע לנו, תושבי ודורקן,על פטירתו של רובין ג'יימס,אך בנוסף התבשר לנו על המחליף החדש שלו,תומ...״ הריכוז שלי בצפיית הטלוויזיה נקטעת על ידי דפיקה בדלת.

אני ניגשת לדלת ופותחת אותה,פני מחווירות,אני מרגישה שאני על סף עילפון ״שלום עלמה צעירה״ הוא פונה אלי ״שלום מר ג'י..ג'יימס״ אני עונה בלחישה ומשפילה את ראשי.

״אמא בבית?״ שואל אותי מביט בתוך עייני,גורם לי לסרוק אותו גם כן,מקרוב הוא נראה הרבה יותר טוב, עייניו כחולות,שיערו חום כהה-נוטה לכיוון השחור, תווי פניו מחודדות וגבריות במיוחד וכמובן הגוף שלו,הגוף השרירי והמקועקע שלו,אף פעם לא אהבתי גברים שעושים קעקועים גם אם זה היה קעקוע אחד בודד, אבל כרגע שאני רואה את מר ג'יימס זה משנה לי את הדעה לחלוטין.

״זה לא הבית שלי״ אני מסבירה,עדיין לוחשת ״אז מה את עושה בבית לא שלך?״ הוא שואל מקווץ את גבותיו, גורם לפניו ליהיות יותר מאיימות ממה שהן.

״זה הבית של חברה שלי,היא ביקשה ממני לשמור על אחיה הקטן בזמן שהיא עובדת״ אני אומרת ״אוקיי,אשמח להכנס ולעשות סיור בבית״ אומר מכניס את עצמו ללא אישור,אין לי מה לעשות בנידון חוץ מלשתוק ולתת לו לעשות כרצונו.

אני סוגרת את הדלת וניגשת בזריזות לחדרו של ג׳וני וסוגרת אותה,לפני שהוא התעורר ויבהל.

אני חוזרת לסלון,רואה אותו סורק את הבית ולאחר מכן עובר לסרוק אותי ללא בושה,מכף רגל ועד ראש ״איפה היית?״ שואל בקשיחות ובשתלטנות יתרה.

״הלכתי לסגור לילד את הדלת״ אני אומרת משפילה את ראשי שנית ״את מפחדת מהמבט שלי?״ שואל מרים את ראשי עם אצבעותיו,אני מנידה לשלילה,עדיין לא מעזה להרים את עייני.

הוא מגחך,מוריד את ידו מסנטרי וממשיך להסתובב בבית ״נו,אז את לא מציעה לי משהו לשתות?״ הוא שואל בזמן שאני בודקת את תנועותיו ״כן סליחה,תרצה לשתות משהו?״ אני שואלת מכחכחת מעט בגרוני ״כן,אני אשמח לתה,שתיים סוכר״ אומר הולך אחרי לכיוון המטבח ומתיישב על אחד הכסאות שממוקמות סביב שולחן האוכל.

״בת כמה את ילדה יפה?״ שואל בזמן שאני מכינה לו את התה ״זה משנה?״ אני שואלת בלחש ״כן,מאוד״ אני שומעת את הכעס הגובר בקולו ״סליחה,אני בת 19״ אני אומרת ״את בחורה יפייפה״ ״אני מודה לך״ אני ממלמלת בלחש ומגישה לו את התה,עדיין לא מעזה ליצור איתו קשר עיין עד שאני מרגישה איך הוא מרים בגסות את פני אליו,גורם לעיניו לפגוש בעייני ״נו?קשה?״ שואל בהרמת גבה,אני מנידה בראשי ומתרחקת כמה צעדים לאחור.

הוא מגחך לעצמו וקם על רגליו ״היה לי נעים להכיר אותך״ אומר, הולך לכיוון הדלת בזמן שאני הולכת אחריו,מתחננת כבר שיעוף מכאן ״לא אמרת לי,מה השם שלך?״ שואל ואני שותקת,קופאת במקום ״אני מחכה״ הוא הופך ליהיות פחות סבלני ״אלינה״ אני אומרת ״אלינה מה?״ שואל חורק את שייניו,כנראה רגיל לקבל תשובות במיידי ״קורפר״ אני אומרת,הוא מהנהן ויוצא מהבית.

אני הולכת לסלון ופותחת את הוילון,מביטה בתנועותיו.

הוא נכנס למכונית שלפתע מבטו ננעל על מבטי ואני ממהרת להסיט את הוילון,שיט.הוא תפס אותי.

אני מתיישבת על הספה,מנסה להעלים את העובדה שהיום פגשתי לראשונה את היורש המנוול.

״אלינה?״ אני שומעת את דלת הבית נפתחת ומולי עומדת לנה, ״הו,היי לנה,איך היה בעבודה?״ אני שואלת והיא מחייכת לעברי ״כרגיל,איך את?״ היא שואלת ומחשבות על שלוש שעות קודם לכן מתרוצצות בראשי ״הכל בסדר אלינה?״ לנה,אימה של אוולין וג׳וני שואלת ״אני אומרת לך משהו,אבל תבטיחי לי שלא תבהלי״ אני מבקשת והיא מהנהנת והבעת פנייה הופכת לרצינית ״תומאס ג׳יימס היה פ..״ ״מה?״ היא קוטעת אותי,נשמעת בהלם ״איפה ג׳וני?בבקשה תגידי לי שהוא בסדר״ קולה מתחנן ואני מחייכת לעברה ומהנהנת ״הוא ישן באותו הזמן״ אני מסבירה.

״למה הוא הגיע לכאן?מה הוא רצה?״ מילון שאלות נפלטות מפייה ״תירגעי לנה,הכל בסדר. הוא הודיע על כך שהוא יעשה סיורים בין השכונות,הוא נכנס,סרק מעט את הבית,ביקש לישתות משהו...למרות שהוא לא שתה. ואחרי שסיים הלך״ אני אומרת והיא מוחצת אותי לחיבוק חם בהפתעה ״אני כל כך מצטערת שאת היית צריכה להתקל בו ולא אני״ היא אומרת ״הכל בסדר לנה,העיקר שג׳וני בסדר ואף אחד לא נפגע״ אני אומרת בזמן שהיא משחררת את האחיזה בי ומהנהנת להסכמה ״תודה רבה אלינה,זה לא מובן מאליו״ היא אומרת,בקולה עוד נמשע הלחץ.

אני הולכת לחדרו של ג׳וני,נושקת למצחו וניגשת לסלון.

אני נפרדת מלנה בחיבוק ומתחילה לצעוד לכיוון תחנת האוטובוס.

כאשר אני מגיעה האוטובוס מגיע גם כן ואני נכנסת, משלמת ומתיישבת.

״כדאי שתקשיבי למה שאני אומרת לך,לפני שיהיה מאוחר״ אני שומעת קול מוכר מאחורי ומסתובבת לאחור,פוגשת באותה אישה מטורפת שניסתה להזהיר אותי ממשהו לא מובן.

היא צוחקת בקול רם ללא הסבר,כל המבטים מועברים אליה עד שפתאום היא נעצרת,לא זזה,עייניה פתוחות וגופה החוויר.

אני קמה אליה ומניחה את אצבעותי על העורק בצווארה ״היא לא נושמת״ אני ממלמלת לעצמי ולוחצת כמה פעמים על ביטנה,אנשי האוטובוס מנסים לעזור, הכל רועש אבל אני מנסה להתרכז באישה המבוגרת.

היא מתה.

פרק נוסף עד לשבוע הבא.
אני מקווה שנהנתם,אשמח אם תגיבו מה אתם חושבים על הסיפור.
(הבחור בתמונה זה תומאס ג'יימס)
אוהבת❣️
9/1/2019