פרק 10 - פאניקה

11.5K 443 166
                                    

״עד הסוף״ הוא מעיר לי בזמן שאני מניחה את הצלחת ומתנשפת בכבדות מפני שבטני מלאה.

״כבר שבעתי״ אני אומרת ״עד.הסוף.״ מבהיר את עצמו במין איום שכזה,אני מחזירה את המזלג לידי וממשיכה לאכול,עד הסוף...

״אני סיימתי,תוכל להחזיר אותי עכשיו הביתה?״ אני שואלת, בתוך תוכי רק מתחננת שיגיב בחיוביות ״כן״, יש!

אני נועלת את נעלי,הבגדים שלו עוד מונחים על גופי, בלית ברירה כמובן.

הוא תופס בכף ידי ואנחנו יוצאים מהבית.

אני מתיישבת בתוך הרכב וכך גם הוא.

אני נשענת באנחה על גב המושב והרכב מתחיל לנוע.

אני רואה מזווית עייני איך הוא פוזל כל הזמן לכיווני, חתיכת אימפולסיבי מזורגג.

אחרי שאנחנו מגיעים לבית שלי אני יוצאת מהרכב בזריזות,מבלי לומר להתראות,אפילו לא ביי קטן.

״תכנסי לרכב״ שואג,אני נאנחת ״אני חושבת שעדיף שאלך הביתה״ אני ממלמלת בשקט ״תכנסי.עכשיו״ מבהיר מילה לאחר מילה,אני נכנסת וסוגרת את הדלת אחרי ״אני רוצה ללכת הבי..״ דברי נקטעות ע״י כך ששפתיו מתרסקות על שלי,ללא בושה.

הוא חושב ששכחתי על כל מה שקרה אתמול או בכלל...

אבל משום מה אני לא מצליחה למצוא את הרצון להתנתק ממנו.

אני תופסת את פניו ומנסה לקחת את השליטה אך בזריזות הוא מוזיז את ידי ותופס את פני במין אגרסיביות שמוצאת חן בעייני,חתיכת מטומטמת שום דבר שקשור אליו לא אמור למצוא חן בעייניך!

הוא מנשק אותי בכזאת תשוקה,בכזה שיכרון חושים... שיט,למה אני אוהבת את זה?

״די״ אני אומרת לתוך הנשיקה ומזיזה את פני,מבינה שזה הדבר הכי שגוי לעשות. הוא מחזיק את שערי בחוזקה, אני מוצאת את זה כמשהו מושך,חולת נפש.

הוא מקרב את פני בחזרה אליו ומניח נשיקה רטובה על שפתי, ״יום טוב דרלינג״ אומר משחרר אותי ללכת וכך אני עושה,יוצאת מרכבו ומתקדמת בזריזות לבית.

ברגע שאני נכנסת הביתה אני שומעת את חריקת הגלגלים ל המכונית שלו על הכביש ומבינה שעזב, תודה לאל,נראה לי...

״אלו החיים של הבת שלי,איך אתם לא יכולים לעשות עם זה כלום?״ אני שומעת יבבות שמעורבות עם צעקות, אמא שלי...

״לא אכפת לי שאתם מפחדים ממנו״ אני שומעת את הבכי המר שלה ומבינה שזה מגיע מהסלון ״אמא?״ אני שואלת מפנה את תשומת ליבה אלי.

VADORKENWhere stories live. Discover now