פרק סיום - משוחררים לחופשי

12.4K 441 108
                                    

אני ממתינה לתומאס על המיטה ולאחר כעשר דקות אני מתחילה לשמוע את צעדיו מתקרבים לחדר השינה שלו.

אני מרימה את מבטי אליו,ואוו.

הוא לבוש בחליפה מחויטת,נעלי עור שחורות,שעון כסוף ענוד על פרק כף ידו.

ובואו לא נתאר את הפנים היפות והמשורטטות שלו, נראה טוב,כמו תמיד.

״יוצאים?״ שואל סורק את גופי שוב הפעם בזמן שאני נעמדת ״אבל לאן הולכים?״ אני שואלת בסקרנות ״תכף תגלי״ אומר גורם לי להסתקרן אפילו יותר.

״נו בבקשה תספר לי״ אני אומרת בנימת התחננות ״מוטב שתמתיני״ אומר וחיוך תככני מופיע על שפתיו.

אני נאנחת ומתחילה ללכת אחריו,לרגע הוא נעצר מה שגרם לי להתנגש בו ולמעוד מעט.

אני מתיישרת ומביטה בו בחוסר הבנה,הוא מקרב את ראשו קרוב אלי עד שאני יכולה להרגיש את אפו מתקרב לצווארי.

הבל פיו מורגש לאורך עצמות הבריח שלי וצווארי.

״אני אוהב שהריח שלי נמצא עליך״ לוחש ״זה עושה לי טוב״ מוסיף נושך את הנקודה הכי רגישה שלי בצוואר, גורם לי להרגיש זרמים נעימים בכל גופי.

הוא הולך צעד לאחור,מחייך לעברי חיוך ערמומי וממשיך לצעוד למטה.

אנחנו נכנסים לאחד ממגוון הרכבים שלו,הוא מניע את הרכב ומתחיל לנהוג.

עבר כבר משהו כמו חצי שעה ומשום מה אני לא מסוגלת להוריד ממנו את המבט שלי,רק עכשיו אני שמה לב כמה שהוא יפה,הוא תמיד היה יפה אבל עכשיו...עכשיו אני מסתכלת עליו בצורה שונה,הוא נראה הרבה יותר יפה ממה שהיה קודם,לא כאילו זה אפשרי עם היופי הזה.

הנסיעה ממשיכה לעבור,עדיין לא מצליחה להוריד ממנו את העיינים שלי ובכל כמה דקות אני שמה לב למין חיוך צדדי שכזה שמבצבץ על שפתיו.

אני רואה לנגד עייני את חוף הים,הרכב מאט ואני מבינה שזה הוא המקום שרצה לקחת אותי.

״אם רצית לקחת אותי לחוף הים אז למה אני לבושה ככה?״ אני שואלת,מביטה לשמיים שהתחילו לקבל גוון מעט כהה בגלל שהגיע כבר הערב.

הוא לא משיב לשאלתי.

אנחנו יוצאים מהרכב והוא ממהר לשלב את ידינו יחדיו.

אני מביטה על ידינו המשולבות,מרגישה את מבטו עלי.

הוא מוביל אותנו על החול הרך,רעיון רע לומר לי ללבוש עקבים תומאס!

אני רואה שהשביל מוביל לשולחן עגלגל,ערוך בצורה יפייפה,מלא באוכל טוב ויין אדום.

אנחנו מתקדמים לאזור ואני מצליחה להבחין בנרות שעל השולחן,אני באה להתיישב והוא מוזיז את הכסא שלי באופן מושלם.

VADORKENWhere stories live. Discover now