סולאנגלו הנצר 2

'הוא התחיל לפרקס'

-תגידו קראתם את הוואנשוט של רוי בן ואד שהעלתי ?.
ואני מדגישה שהוא לא קשור לעלילה של הסיפוררר-

_________________________________

״מישהו?״ קולו של רוי הידהד שוב ושוב.

רק לבן בוהק.
כל מה שהוא רואה זה לבן בוהק .

הוא מודע למחשבותיו, אך גופו לא שם.

״זה אתה ?!״ הוא צעק בכעס.

״אני יודע שזה אתה ! . מה אתה רוצה ממני?!״ קולו היה טעון  בכל כך כעס שזה כבר כאב לו.
כמות הסבל שעברה על רוי בתקופה האחרונה ,  מאיימת להשתלט עליו.

הוא לא דיבר עם אף אחד , לא הוציא את הרגשות שלו החוצה כבר כל כך הרבה זמן,
עד כדי כך שהוא כבר מרגיש שהוא מתפוצץ מרוב רגשות.

הכל מבלבל אותו.
הוא כבר לא מבין מה הולך.

ועכשיו?...
יש לו כוחות חדשים, אפס סבלנות,
יש איזשהו קול שהחליט למרר את חיו,
ההורים שלו לא יודעים מה עובר עליו וגם הוא לא .

הוא רוצה להוציא הכל החוצה אבל אין לו זמן בישביל זה, בכל רגע יש מפלצת או בית שנשרף או שהוא פוגע במישהו, או שהוא מתעצבן על מישהו, או ש-

תמיד יש משהו.

וכל דבר שקרה , גוזל את הכוח שלו.
כל מבט כועס או דואג, כל פציעה , כל טיפת כאב, כל סיבוך.

הכוח שלו מתחיל להיגמר .
או שהוא כבר נגמר?...

״אתנה?"

בן

רוי חיפש את בן.
זה הקול שלו.

אבל הוא רואה רק לבן.

״בן!!״ הוא צעק .
נואש לראות אותו ,

נואש לראות מישהו .

הוא מרגיש עייף. כל כך עייף.
הוא רוצה להתעורר.

״זמני מוקצב ״
זה לא בן.
זאת אישה.

מיד התגלתה אל רוי אישה עטופה בהילה לבנה זוהרת , גבוהה יותר ממנו, בסביבות גיל השלושים, שמלה יוונית שהוא למד להכיר מהיותו בן לזוג חצויים יווניים,
שיער חום אסוף בפקעת מפוזרת אך מסודרת, פנים יפיפיות אך רציניות בצורה מלחיצה עד כדי כך שהוא נרתע מין האישה -אפילו שאין לו גוף מוחשי- .

״איפה בן?!״ רוי צעק בארס.

״אין מכבודך לדבר אלי ככה.
אני כאן כדי למסור דברים״