Its Just A Mask

פרק 27 - בגידה?

הגעתי הביתה והדבר הראשון שעשיתי היה להיזרק על המיטה. מבלי ששמתי לב נרדמתי בתוך שלולית הדמעות של עצמי.

קמתי מצלצול הטלפון שלי. רואה שתומר הוא זה שמתקשר, מצטערת תומר אבל אני ממש לא מתכוונת לדבר איתך עכשיו.

הוא סוף סוף התייאש וניתק את השיחה, ורק עכשיו נגלת לפניי כמות השיחות וההודעות שלא עניתי אליהן.

28 שיחות שלא נענו מתומר
20 שיחות שלא נענו מנועם
3 שיחות שלא נענו מאמא שלי

וכמובן שכל אחד מהם גם דאג להשאיר לי כמות די גדולה של הודעות. אבל ההודעה היחידה שתפסה לי את העין מבין כל ההודעות שנשלחו אליי הייתה אחת ההודעות שתומר שלח לי.

"איימי שלי עכשיו שמעתי מה היה בבית ספר. אני כל כך אוהב אותך, בבקשה אל תתעלמי ממני ובואי נדבר. תשמעי גם את הצד שלי בסיפור. אני אוהב אותך"

הוא צודק אולי אני סתם מאכילה את עצמי סרטים על זה שהוא בגד בי, ובת אל בכלל שיקרה לי לגבי זה.

דפיקות נשמעו מהדלת הראשית של הבית. יצאתי מחדרי מתקדמת לפתוח את הדלת רואה את תומר עומד מולי עם עיניים אדומות. הוא בכה?

השעה כרגע היא 21:00 ואנחנו כבר חמש דקות עומדים מסתכלתי אחד על השניה מבלי לומר מילה. הדמעות שלי כבר יצאו ממזמן.

"את יכולה בבקשה להקשיב למה שיש לי לומר לך?" אמר בקול מתחנן, היה לו מבט כזה שרק מלראות אותו כאב לי הלב.

לא אמרתי דבר חוץ מלזוז מפתח הבית בכדי לאפשר לו להיכנס פנימה. הוא נכנס מתיישב על אחת הספות שבסלון ואני סגרתי את הדלת ונכנסתי אחריו.

יכול להיות שאני עושה טעות שאני נותנת לו ככה להיכנס לבית שלי?

יכול להיות שעשיתי טעות כשנתתי לעצמי להתאהב בו?

"אמ תסתכלי עליי יפה שלי" אמר קורא לי בשם החיבה שלי, הוא תפס את לחיי עם שתי ידיו הגדולות מוחא אם הדמעות שעדיין זולגות על פניי.

אלוהים למה אני בוכה כל כך הרבה.

עיניי אוטומטית עברו להתסכל על עיניו היפות, מתחננות להסבר.

"דבר ראשון את צריכה לדעת שאני אוהב אותך ואני כל כך מצטער על כל מה שעשיתי, את לא מבינה כ.." עצרתי את תומר בכך שהתרחקתי ממנו

הוא עשה את זה. הוא אשכרה בגד בי.

"על כל מה שעשיתי?" התחלתי לומר מצטטת את דבריו, "זה היה יותר מפעם אחת?!" שאלתי רותחת.

הדמעות התחלפו בכעס עצום שרק גדל בתוכי.

"למה עשית לי את זה? לא היה לך טוב איתי? אני חושבת שהמינימום שאני יכולה לקבל ממך כרגע זה הסבר על למה עשית לי את זה. אני חשבתי שזה היה פעם אחת, אבל כרגע הפלת את עצמך בתוך זה." ירקתי לעברו את המילים בזלזול כה רב.

"כל כך רציתי להאמין שהיא שיקרה לי. שאתה לא עשית לי את זה כי אתה אוהב אותי, אבל כנראה שלא. כנראה שטעיתי." והנה הדמעות חזרו.

"אתה פשוט בן אדם מפגר. אני נתתי לך הכל למה עשית לי את זה?!" צעקתי בהיסטריה מרביצה לחזהו. הוא לא התנגד כנראה הבין שזה מגיע לו.

לקח לי כמה דקות להירגע ולהתרחק ממנו. התיישבתי על הספה מנסה להתחמק ממבטו. מחכה שהוא יבין את הרמז וילך.

"את צודקת בסדר?! אני בן אדם מפגר אדיוט סתום דפקט או כל דבר שיעלה לך לראש.
אבל הבן אדם המפגר הזה מאוהב בך ובאדמה שאת דורכת עליה, ולפי מה שאני זוכר גם את מאוהבת בו.
אל תשכחי שאני בן אדם איימי, בן אדם מפגר אבל בן אדם. אני גם עושה טעויות וכן אני לא מצפה שלא תכעסי עליי כשאני עושה אותן אבל אני כן מצפה שתסלחי לי עליהן. כי בסופו של דבר אנחנו אמורים להיות ביחד. אנחנו הזוג. הזוג שלא חשבו שישרוד ביחד יותר מיומיים אלה שלא חשבו שיתאהבו אחד בשני. את שבהתחלה פיקפקת בקשר שלנו ואנחנו ביחד הצלחנו להוכיח לך ולכל העולם כמה אנחנו חזקים רק שנינו מול כולם.
אז איימי נמש יפה שלי אני רק מבקש שתסלחי לי כי טעות לעולם לא חוזרת נכון?" אמר מסתכל עליי במבט מתחנן