נקודת מבט איימי:
נכנסתי לבית הספר כאשר נועם ליידי "אני גאה בך. עמדת על שלך והכנסת לו חזרה" אמרה מחייכת לכיוני חיוך קטן.
היא יודעת שאני עדיין פגועה מאתמול.
אתמול הלכתי הביתה וישר נכנסתי למקלחת לקחתי קופסאות גלידה ודיברתי עם נועם בסקייפ מספרת לה את הכל.
אנחנו עוד דקה נכנסות לבניין מולי אני רואה את שלושת המוסקטרים מתקדמים לכיווני.
"מה?" שאלתי עם מבט זועף את עמית עידן ושון "סליחה על אתמול. תומר הוא חבר שלנו לא רצינו להרוס לו את מה שיש בניכם, אבל גם פחדנו שהוא יהיה עם אחת כמוך. בכל מקרה סליחה" אמר עמית ידעתי שהוא מדבר בשם כולם.
אני כמעט בטוחה שתומר אמר להם משהו הרי יש להם אגו כל כך גדול הם בחיים לא היו באים בעצמם אליי לבקש סליחה.
אני ידעתי למה הוא התכוון שהוא אמר 'יהיה עם אחת כמוך'.
הוא התכוון לזה שתומר יותר 'מוכר' בבית ספר זאת אומרת כולם מכירים אותו והוא מכיר את כולם, כל מה שהוא אומר לכולם הם עושים.
ואני, אני ההפך הגמור ממנו. אותי בקושי מכירים וגם אם יש מישהו שכן זה בתור 'זאת שכולם מציקים לה' אני בקושי מכירה את הילדים שאיתי בכיתה שלא לדבר על שאר הבית ספר, וכשאני אבקש ממישהו לעשות משהו במקרה הטוב הוא יסתכל עלי במבט מזלזל וילך במקרה הפחות טוב הוא 'ידאג לזה שאני לא אתקרב אליו יותר'.
הנהנתי לעברם שהם הלכו. "יפה שהם התנצלו אבל אל תעלבי ממה שהם אמרו" אמרה נועם מסתכלת עליי הנהנתי מחייכת אליה חצי חיוך.
******
נכנסתי עם נועם לאחד הבניינים בבית הספר מחפשות את הכיתה שלנו , זאת שאנחנו אמורות ללמוד בה עכשיו.
מצאנו אותה נכנסנו ושמנו את התיקים על אחד השולחנות.
"בואי איתי החוצה" ביקשה נועם היא לא אוהבת להיות בכיתה ולא לעשות כלום הנהנתי. אני לא כל כך אוהבת לצאת מהכיתה בהפסקות.
משום מקום הרגשתי את עצמי נופלת על הרצפה הרמתי את הראש רואה את בת אל מעליי חצי צוחקת.
אני מאוד שמחה שהמצב הזה מצחיק אותה.
"תעזבי אותי!" מלמלתי לכיוון בת אל.
כמה מפתיע היא שוב התנפלה עלי, מתחיל להימאס לי ממנה.
נועם ניסתה לעזור לי והיא העיפה אותה, היא פשוט הטיחה אותי על הרצפה כל הגוף כואב לי.
היא באה לתת לי עוד מכה אך היד של תומר עצרה אותה.
הוא תפס לה את היד מעיף אותה ממני נותן לי יד ועוזר לי לקום.
מבלי לחשוב פעמיים יצאתי מהביניין לקחתי את התיק שלי והתקדמתי לכיוון השער.
"איימי!" צעקה עצרה אותי מלצאת מן הבית ספר הסתובבתי רואה את תומר עומד מולי מתנשף קצת מן הריצה.
"מה תומר?" שאלתי חסרת כוחות
"את בסדר?" שאל במבט דואג מתקרב אליי עוד קצת
"למה אתה עושה לי את זה?" שאלתי עם דמעות בעיניים כל כך כעסתי על עצמי שהקול שלי באותו רגע יצא כה חלש ושבור.
"עושה את מה איימי?" שאל מסתכל עליי במבט טיפה מרחם. אני שונאת את המבט הזה.
"בהתחלה אתה בקושי מתייחס אליי ומתנהג מגעיל אחרי זה אתה מתנהג טיפה יותר טוב אבל בשניה אתה חוזר לאותו מצב ועכשיו אתה עוזר לי מול הסתומה הזאת" אמרתי כשהדמעות עוד קצת ויוצאות לגמרי.
"אני עושה את זה כי..." נעצר לרגע נאנח "אני עושה את זה כי.... דאמט איימי אני אוהב אותך ואני פשוט לא יודע איך להגיד לך את זה! להציק לך... זה מה שעוזר לי להיות קרוב אלייך אבל גם לא לשקף את הרגשות שלי יותר מידי" אמר פשוט הסתכלתי על עיניו מרגישה את שבילי הדמעות הרטובות מתחילות לנזול על פניי הוא לא אמר כלום רק התקרב אליי ומשך אותי לחיבוק חם ואוהב.
אחד כזה שהייתי צריכה באותו רגע.
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...
