בוקר:פקחתי את עיניי מביטה בפניו היפות של הגבר שלי. "ממ" מלמל תומר כאשר ליטפתי את פניו "תחזרי לישון" מלמל בשנית והצמיד את גופי אליו עוד יותר.
הסתובבתי כך שגבי אליו ולקחתי את הטלפון שלי מהשידה ליד המיטה, נכנסתי לוואצאפ בודקת אחר הודעות חדשות שנשלחו אליי ובדיוק נועם שלחה הודעה.
"באותו המצב?" שלחה נועם עם תמונה מצורפת. בתמונה שון ישן והיא חבוקה בין זרועותיו עם פרצוף חמוץ, גיחחתי וצילמתי לה את אותה התמונה איתי ועם תומר.
"תכננתם משהו היום?" שאלתי את נועם שבדיוק התקשרה "לא. למה חשבת על משהו?" שאלה ובדיוק שמעתי פיהוק מהצד השני של הטלפון.
"כן חשבתי שנצא ארבעתנו" אמרתי והיא הימהמה בהבנה "אני אדבר עם שון ואגיד לך. הוא בדיוק קם" אמרה וזה היה תורי להמהם בהבנה "טוב דברי איתי" אמרתי והיא ניתקה את השיחה.
הנחתי את הטלפון על השידה ליד המיטה וסובבתי את פניי לכיוון תומר. הוא עדיין ישן.
ליטפתי את פניו ונישקתי את אפו הקטן. הוא כל כך חמוד כשהוא ישן. "למה את לא ישנה?" מלמל בעיניים סגורות "לא נרדמתי שוב".
"אולי תקום משעמם לי" אמרתי בקול של ילדה קטנה והתיישבתי על בטנו התחתונה.
"הנה קמתי. לאן רצית שנצא?" ענה מניח את ידיו על המותניים שלי, סוף סוף הוא קם. טוב די חסר לו שהוא לא היה קם אחרת הייתי ממשיכה להציק לו.
"לא יודעת ליום כיף ארבעתנו. יהיה כיף זה יהיה כמו דאבל דייט" אמרתי מביטה בעיניו במבט מתחנן שיסכים עם הרעיון שלי.
"הם אמרו שהם בעיניין?" שאל "נועם אמרה שהיא תדבר עם שון והיא תגיד לי" אמרתי קמה מתומר ונעמדת על הרצפה.
"אני נכנסת להתקלח" הודעתי לתומר שהיה עסוק בטלפון שלו "אני יכול לבוא?" מלמל מרים את מבטו לכיווני "בוא" אמרתי כדרך אגב ונכנסתי למקלחת משאירה את הדלת מאחוריי פתוחה.
********
"הרבה זמן לא דיברנו רק שתינו" אמרה נועם ומשכה את ידי לכיוון הים. נכנסנו שתינו משאירות את הבנים על החוף.
הם שתו בירות וצחקו בניהם, מנהלים שיחה משלהם כנראה שגם הם לא דיברו הרבה זמן.
בזמן האחרון אני ונועם די הזנחנו אחת את השניה. כל אחת התעסקה בזוגיות שלה ולא שמנו לב כל כך מה קורה בנינו.
"מה קורה?" שאלתי מתיישבת ליד נועם על החול ככה שאנחנו במים אך לא לגמריי. היא הסתכלה עליי והנהנה כבסדר.
"למה את מחייכת ככה?" שאלתי מעלה חיוך על פניי גם עקב חיוכה הגדול שנפרש על פניה. חיוך שמסתיר מאחוריו סוד. היא משכה בכתפיה כלא יודעת על מה אני מדברת והמשיכה להתעסק בחול הרטוב בין אצבעותיה.
"ממני את מסתירה?" שאלתי נותנת מכה קטנה עם מרפקי על ידה .
"זה די מוקדם להגיד את זה ואולי זה גם לא בסדר שנתתי לזה לקרות אחרי כמה ימים, אבל זה קרה ואני גם הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשו--" נועם החלה להסביר ולתת לי סיבות למה עשתה את מה שעשתה אך מה שאני עדיין לא הבנתי זה מה היא עשתה?
"על מה את נותנת לי כל כך הרבה הסברים פשוט תגידי לי מה קרה" קטעתי את דבריה.
"אתמול שכבנו פעם ראשונה" אמרה מביטה אל פניי כנראה לראות את תגובתי שלא הייתה אחרת ממופתעת.
"אני שמחה בשבילך. בשבילכם."
"את חושבת שיצאתי זונה שזורקת את עצמה על כל אחד?" שאלה נועם במבט חושש ואני הנדתי בראשי לשלילה מבלי לחשוב פעמיים.
"ממש לא, את הרגשת שזה הדבר הנכון שצריך לעשות וזה מה שעשית. את אוהבת אותו והוא אוהב אותך אני ממש לא חושבת שיצאת זונה ההפך, לקחתם את המערכת יחסים שלכם שלב אחד קדימה וזה מדהים בעיניי. יש כאלה שיגידו שזה מהר מידיי ויש כאלה שלא. כל אחד בקצב ובזמן שלו" מיהרתי להוריד את חששותיה של נועם מליבה.
"את מתחרטת על זה?" שאלתי את נועם בחשש מסתכלת על פניה, והיא במהרה הנידה את ראשה מצד לצד.
"הייתי עושה את אותו הדבר שוב" אמרה בנחישות מביטה בעיניי, "אז אל תרגישי כאילו עשית משהו רע זה החיים שלך הגוף שלך והזוגיות שלך."
חייכתי אליה חיוך מתרגש בעוד שהיא הביטה בעיניי לא מבינה ממה אני מחייכת ככה. משכתי אותה לחיבוק גדול "אני כל כך שמחה בשבילכם" לחשתי באוזנה כאשר ראיתי את הבנים מתקרבים אלינו.
"התגעגעתם?" שאלה נועם כאשר התנתקנו מהחיבוק. נועם ושון היו עסוקים בלאכול אחד את השניה במים בעוד אני ותומר יושבים על אחד מכסאות השיזוף שהשכרנו מתחת לשמשיה.
"על מה דיבתן?" שאל תומר וקלע ענב ירוק לפיו "עיניינים של בנות" אמרתי ונתתי ביס בתפוח האדום שלי "הבנתי" מלמל וחזר להתעסק בפלאפון שלו.
"על מה אתם דיברתם?" שאלתי מתיישבת על ברכיו של תומר "עיניינים של בנים" חיקה את קולי ואני פרצתי בצחוק.
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי לאחר שנרגעתי קצת, מחטיפה נשיקה קטנה ומתוקה על שפתיו "אני יודע" מלמל ומשך אותי לנשיקה גדולה וטובענית.
YOU ARE READING
Its Just A Mask
Romance//גמור// אנחנו קרובים. מאוד קרובים הפרצוף שלי מאוד קרוב לפרצוף שלו כך שאני מרגישה את הבל פיו על פני "תיהיי בשקט הם באים" אמר לאחר ששמענו צעדים מתקדמים לכיוון הדלת הנהנתי לעברו. "מה יש בחדר הזה?" שמענו קול אומר וצעדים מתקרבים לכיוון החדר שבו היינו ני...