Its Just A Mask

אפילוג

כעבור 10 שנים:

יצאתי מן המקלחת אשר בחדר שלי ושל תומר הבטתי בפניו, הוא עדיין ישן. התקדמתי לכיוון הארון הוצאתי לי בגדים התלבשתי והתקדמתי לכיוון המיטה.

"מאמי קום צריך לקחת את הבנות" מלמלתי מנשקת את פניו "תלבישי אותן אני קם" מלמל ונישק את שפתיי.

קמתי מן המיטה והתקדמתי לכיוון החדר של טוהר ותמר. טוהר כבר בת 10 ותמר בת 8. הוצאתי לכל אחת מהן והנחתי בקצה של המיטה לכל אחת.

נשקתי להן על הראש ופתחתי את הווילונות נותנת לאור השמש לחדור אל החדר ולהעיר את הילדות הקטנות שלי.

הן כבר לא כך כך קטנות אבל הן תמיד יהיו הילדות הקטנות שלי. כל אחת מהן כבר יש לה דעה, היא יודעת מה היא רוצה, שתי בנות קשוחות גידלנו, או כמו שאני אוהבת להגיד העתק של תומר.

שתיהן דומות לו בצורה מפחידה טוהר קיבלה ממני רק את צבע השיער, בעוד תמר קיבלה גם את צבע השיער וגם את הנמשים.

נועם ודניאל התחתנו לפני 6 שנים ונועם ילדה לפני 4 שנים תאומים קטנים ומתוקים. אף אחד לא ציפה שמקשר שהתחיל כמו שלהם יצאו נישואין.

תומר נשאר בדיוק כמו שהוא, הוא עדיין נראה טוב כמו שהיה כאילו לא עברו 10 שנים.

כשהייתי בההריון של טוהר כולם אמרו לנו שכדאי לנו לנצל את הזמן לפני שמגיעים ילדים כי אחרי זה לא יהיה לנו זמן אחד לשניה אבל האמת היא שהזוגיות שלנו נשארה כמו שהיא, נכון בהתחלה היה יותר קשה אבל האהבה שלנו נשארה בדיוק כמו פעם.

אני עכשיו הרבה יותר מאושרת מכשהייתי פעם.

*********

אז זהו, הסיפור נגמר וזה די עצוב. לא רציתי למשוך את הספר יותר ממה שהוא כי לדעתי זה סתם היה מוריד מהערך שלו.

דבר ראשון אני רוצה להגיד לכם ולכן תודה שקראתם אהבתם והגבתם, זה ממש לא מובן מאליו בשבילי ואני הכי מעריכה את זה בעולם.
אני מאוד אתגעגע ללכתוב כאן, ולקרוא את התגובות שלכם.

כשהתחלתי להעלות את הסיפור הזה אני סיימתי לכתוב חצי ממנו, ודי אהבתי את איך שבסופו של דבר הוא יצא מבחינת התוכן והכתיבה, ולכן החלטתי לא לכתוב לו עונה שניה בכדי לא להרוס אותו.

בשביל הסיפור הזה זה די הסוף, אבל אני לא סיימתי כאן עדיין. האמת שאני בדיוק עובדת על ספר חדש שאני מקווה שיצא בזמן הקרוב.

אני מאוד אשמח אם תכתבו לי אם אהבתם את איך שהסיפור יצא, ואם יש לכם או לכן הערות הארות או סתם משהו לכתוב אני אשמח לקרוא⁦❤️⁩

תודה שהייתם כאן שקראתם והגבתם, אני מקווה שניפגש גם בסיפור הבא⁦❤️⁩