בוגד נשאר בוגד

פרק 12- שיר חדש

-לוק-
׳היא אפילו לא שמה לב שאני ער!׳ אמרתי לעצמי, התחלתי לפקוח את העיניים שלי וראיתי שהיא מתחילה להתלבש, ״זה לא יפה להתלבש ככה מולי!״ אמרתי וצחקקתי, ״אתה לא ישן?!״ שאלה בבהלה והתחילה לזרוק עליי דברים, ״תעצום עיניים!״ היא צעקה לעברי, ״לא בא לי!״ ״נו בבקשה!״ ראיתי שהיא התחילה להסמיק ונשברתי, כשהיא מסמיקה, אני לא יכול לסרב לה, ״טוב, בשבילך אני אסתפק רק בחולצה גדולה.״ היא אמרה לי והרשתה לי לפקוח עיניים, ״וואו.״ אמרתי לה כאשר היא דחוקה בפינה ולא מפסיקה להסמיק, לפתע מילים לשיר חדש עלו לי לראש, ״יש!״ כמעט צעקתי, ״מה יש?״ ״אני אוהב אותך! כבר אמרתי את זה?״ שאלתי ותפסתי בידה מקרב אותה אליי, ״אולי בכל זאת?״ אמרתי ״אני חייב את המגע שלך.״ ״אל תבין אותי לא נכון, אני פשוט מרגישה כאילו עשינו מספיק... מספיק נזק. אני לא רוצה לדרדר את זה עוד יותר.״ היא אמרה וראיתי את הכוונה שלה בעיניים, העלתי אותה עליי והיא ליפפה את רגליה סביבי, ״שלא תחשוב לא נכון, זה לא הולך לקרות! לפחות לא הלילה״ אמרה בקול הממכר שלה, שמתי לב שבכל נשיקה שלי איתה הבטן שלי מתהפכת, לא בא לי לעזוב אותה. ״לפחות כפיות?״ שאלתי והינהנה להסכמה, חיבקתי אותה חזק ונרדמתי, לפתע התעוררתי כששמתי לב שהיא לא מפסיקה לשחק באצבעות שבידי, ״למה את לא ישנה? כבר...״ אמרתי והצצתי לטלפון שלי לבדוק מה השעה, ״3:00.״ היא לא ענתה לי והסתכלתי עליה לבדוק עם הכל בסדר, ״פאק. היא בכלל לא ערה.״ אמרתי לעצמי וצחקקתי, ׳רגע אז איך היא משחקת באצבעות שלי?!׳ היא לפתע פלטה צחקוק, אבל העיניים שלה עצומות, והיא לא פותחת אותן, מה קורה פה?! הבנתי לבד שיש לה חלום טוב, פחדתי שבגלל מה שקורה עם ההורים שלה זה יתהפך, אבל אחרי כמה זמן שמתי לב שהיא עדיין בתוך החלום הטוב אז הרשתי לעצמי לישון, ״לא! אל תעזבו אותי!״ שמעתי פתאום, פאק. הייתי צריך להישאר ער. לא הייתי צריך להירדם. ״די בייב. אני פה.״ אני ניסיתי להרגיע אותה למרות שידעתי שהיא לא שומעת אותי והיא עדיין בתוך החלום, ״בבקשה לא!״ היא צעקה עוד פעם, רק הפעם היא התעוררה עם הצעקה הזו, חיבקתי אותה מהר וניסיתי להרגיע אותה, ״את בוכה?״ שמתי לב לדמעה קטנה שנפלה לה מתוך עיניה, מיהרתי לנגב אותה, ״אני מצטערת.״ היא אמרה בקול שברירי, ״רוצה לספר לי מה חלמת?״ ״לא. אני אבכה. ואני לא אוהבת לבכות.״ אמרה לי, ״בבקשה תגידי, רק תורידי את זה ממך. אל תשמרי בבטן.״ביקשתי והיא נאנחה בידיעה שאני לא אשחרר והיא חייבת לספר לי, ״זה התחיל בטוב, שאני ואתה עשינו שטויות על חוף שממש מוכר לי, אני לא יודעת מאיפה, ונישקת אותי, ועשית לי את הפרצופים המוזרים שלך, והיה לי ממש כיף עד שהתחילו הסיוטים, שההורים שלי עומדים להיפרד, שאתה עוזב אותי, ששון לא מוכן לדבר איתי, שניצן חזרה לישראל מבלי להודיע בכלל ושכחה ממני.״ ״אוי בייבי...״ אמרתי והצמדתי את מצחי לשלה, היה לי כל כך עצוב על ניצן ועליי, בדקתי מה השעה מתוך אינסיקט, ׳השעה 8:00 בבוקר׳ מילמלתי לעצמי ומיד חלפה בראשי מחשבה מוזרה: ׳למה לכל דבר היא מכניסה גם את שון? זה כבר מתחיל לשגע אותי!׳ כשהמחשבה הזו חלפה בראשי מיהרתי להוציא אותה, כולם בבית יודעים עד כמה מעצבן אותי שהיא מדברת עליו, רק היא לא וגם.. גם אני לא. ״לא!״ צעקתי. ״מה יש לך?״ היא שאלה, לפני שניה הייתי נחמד אבל כל הכעס שלי עליו ועל זה שהיא לא מפסיקה לדבר עליו עבר כל גבול ולא יכלתי להחזיק את זה, ״ואני אומר לעצמי שהיא תפסיק! אבל לא!״ ״תגיד לי מה קורה?״ היא שאלה מבוהלת, ״נמאס לי! כל דבר שאני עושה או את עושה את מזכירה אותו! ואני מבין אותך, באמת שכן, אבל אני לא מזכיר את האקסית שלי בכל מקום נכון?!״ צעקתי ודפקתי את אגרופי בקיר, קצת מעל ראשה, ״אני מצטערת.״ היא אמרה ומיהרה לקום מהמיטה, ״באמת שאני מצטערת.״ היא אמרה ויצאה, ברור לי שהיא עדיין אוהבת אותו, אבל גם ברור לי שבזה אני לא יכול להפסיד לו! אין מצב. אחרי משהו כמו חצי שעה נרגעתי מעט והחלטתי לרדת לבנים, ירדתי וראיתי את אשטון מוכן ליציאה, ״אתה הולך לאין שהוא?״ שאלתי במבט חושד, ״לא.. סתם יוצא לרגע.״ אמר וחזר לשתות מכוס הקפה שלו, ״אשטון אני מוכנה.״ שירה אמרה והסתובבתי כדי לראות מה קורה, ״מה זה כל המזוודות?״ שאלתי בצחקוק בתקווה שמישהו עובד עליי, ״ניצן חוזרת היום לישראל. אז גם אני חוזרת.״ היא אמרה לי כשהיא עם משקפי השמש על פניה, היא התקרבה קצת וניסיתי להוריד ממנה את המשקפיים כי אין אפילו לא טיפת שמש בחוץ, כששמתי את ידי על המשקפיים היא הורידה אותן אבל הצלחתי לראות קצת, היא בכתה. ״זה בגללי?״ לחשתי לה באוזן, ״אני אתגעגע.״ היא אמרה והושיטה יד לאשטון, הם התחילו ללכת לכיוון הדלת, ״לא! אל תעזבי אותי.״ אמרתי, היא הסתכלה עליי ועזבה את ידה משל אשטון, השפלתי מבטי ולא הצלחתי להחזיר אותו לכיוונם, היא החזיקה לי את הלחיים וניסתה שעיניה יפגשו בשלי, היא הצליחה, ״אני אתגעגע.״ אמרתי, ״גם אני.״ היא אמרה וחיבקה אותי, ״את אוהבת אותי?״ שאלתי במהירות שניה לפני שהיא תעזוב אותי, ״אני מצטערת.״ היא אמרה והורידה את ידיה מפניי, אך מיהרתי מספיק כדי לתת לה נשיקה אחרונה על השפתיים, ואז מייקל וקאלום ירדו מהחדרים שלהם, הם ראו את המזוודות והבינו לבד מה קורה, מייקל ניגש אל שירה לחבק אותה להודות לה, ואז הוא התקרב אליי, ״הכל יהיה בסדר. אני מבטיח לך.״ הוא אמר מנסה לשמור על שפיותי, הוא מכיר אותי יותר מידי טוב, הוא ידע שאם הוא לא יגיד כלום אני אתחיל להשתגע, ״בי בנים, זו הייתה התקופה הכי קצרה והכי כיפית בכל החיים שלי.״ היא אמרה מנופפת לשלום לכולם, היא ניסתה לגרום לי לחייך או לפחות להסתכל עליה בפעם האחרונה אבל לא יכלתי, אם הייתי מסתכל הייתי בוכה או צורח. בוכה כי באמת אהבתי אותה ועכשיו היא עוזבת ורק עד שהסיבוב הופעות המחורבן הזה יגמר אני לא אוכל לראות אותה, והייתי צורח כי יש לי עוד הרבה מה להגיד לה. על שון, על האהבה שלי אליה, ולדעת שזו הפעם האחרונה.. זה הורג אותי. מיד נזכרתי במילות השיר החדש שבמוח שלי, ״תמיד תזכרי שאני ובואי פה תמיד כדאי לעזור.״ אמרתי בצחקוק, למזלי היא גם צחקקה וקאלום היה חייב לקחת את המספר טלפון שלה, היא נתנה אותו לכולם, ״את נוסעת בחזרה לניו יורק?״ שאל מייקל, ״לא. אני נוסעת לישראל עם ניצן. אני חייבת לעבור בבית.״ היא אמרה וגיחחה, ״טוב את תפספסי את הטיסה אם לא תרדי עכשיו״ אשטון אמר מחזיק במזוודות שלה, בי שירה. היה לי כיף. להרגיש אותך, להריח אותך כל פעם מחדש. לכייף איתך. באותו הרגע אני רק חשבתי על מילים לשירים, כל כך הרבה מנגינות ומילים הציפו אותי. עליתי מהר למעלה לכתוב ואחרי משהו כמו 3 שעות בחדר, לבד, סיימתי לכתוב את השיר שהתחלתי לפני יומיים בראש שלי, ״בנים!״ צעקתי מאושר, ״כתבתי משהו חדש... מקווה שתאהבו.״ אמרתי להם כשהתקרבתי יותר אליהם מראה להם את המחברת עם המילים, מייקל חטף לי אותה ומיהר לקרוא. ״שיר סבבה לגמרי.״ אמר ״זה שיר ממש טוב.״ קאלום הוסיף קצת אחרי שחטף את המחברת מ-מייקל, ״זה עליה?״ מיהר מייקל להוסיף ולא רציתי להגיד שזה עליה, על השניות המדהימות שהיו לי איתה אז פשוט שתקתי והוא, כמו כולם, הבין לבד. אבל הם לא ידעו כלום על הצד השני במחברת, כתבתי שם מילים לשיר יותר עצוב. אבל הרבה חסר לי. אני צריך את שירה. לצערי רוב השירים החדשים שבמחברת הם על שירה. נראה לי שאף פעם לא באמת יחסתי חשיבות כל כך גדולה למוסיקה, ראיתי את זה כמובן מאליו, אבל אחרי שירה, אני רואה משמעות אחרת לגמרי למוסיקה. אני והבנים התיישבנו מנסים לשמוע איך זה על הכלים. למזלי זה יותר טוב לא על הנייר. ״בואו ניקח את זה צעד קדימה ומהר.״ אמר מייקל עם חיוך על פניו, ״אם אתה רוצה שהיא תשמע את זה אנחנו חייבים למהר.״ הוא אמר ומיהרנו ללכת למנהל שלנו, אחרי ביקור קצר אצלו והרבה התחננויות, הוא הסכים שנקליט את השיר. ״אז מתי זה יהיה ברדיו?״ מיהרתי לשאול, ״זה יהיה ברדיו עוד הרבה זמן. למה? מה כל כך דחוף?״ קאלום סיפר לו את הסיפור הקצר והוא כבר התחיל להתייאש מאיתנו, ״ אני אנסה לעשות כל מה שאני יכול כדי שזה יגיע קודם כל לישראל ולניו יורק.״ אמר וחייכתי, גם בגלל שזה הסנגל הכי מהר שהוצאנו אי פעם וגם כי שירה תשמע אותו. אני מקווה.
___________
קוראים לפרק ׳שיר חדש׳, אם הגעתם עד לפה אתם בטח מבינים למה 🤦🏽‍♀️😅
בפרק הבא אתם תשמעו את השיר!
אוף אני כל כך אוהבת אותם!😪♥️(את לוק ושירה)
אם עוד לא הבנתם אז באמת יש להקה כזו- 5seconds of summer 😂