בוגד נשאר בוגד

פרק 17

זה פרק אחד לפני האחרון...
אני שונאת לעשות את זה אבל אני אציב מטרה...
כשהיו 12 קריאות, 3 הצבעות ו-4 תגובות
יעלה הפרק האחרון...
(לדעתי המטרה לא כל כך קשה... אז בהצלחה...?)
ממש מקווה שתאהבו את הפרק הזה♥️🥺
(ולפניייי שאתם קוראים תפעילו את השיר☝🏽 ואזזזזז רק תתחילו לקרוא.... לדעתי השיר מתאים לפרק...)
______________________
-שון-

מה אני אומר עכשיו לאבא שלי? שיט. ׳אולי באמת כדאי שאני אקח את זה צעד קדימה עם נועה. אולי היא יכולה להתאים לי. לא כמו שירה, שהייתה ההפך הגמור ממני, היא הייתה ביישנית ובכיינית. זמר לא יכול להיות עם מישהי עם התכונות האלו.׳ אמרתי לעצמי, אבל בתוכי ידעתי שאני אוהב אותה. כאילו, פאק. למה בגדתי בה?! למה היא בגדה בי?! דאמט! אני שונא את החיים האלו!

אף פעם לא רציתי להיות זמר. ואני לא התחלתי במקצוע בגלל ששירה אמרה לי שיש לי קול יפה, התחלתי אותו כי אבא שלי כל כך רצה שאני ׳אעשה משהו עם החיים שלי׳ והוא היה צריך כסף, והרבה, אז למה לא על הגב שלי?!

אני שונא אותו! ״אני שונא אותך!״ צעקתי כשנכנסתי הביתה, ״מה אמרת?״ הוא שאל ונעמד מולי, הסתכלתי עליו באכזבה, ״אבא צריך לדאוג לילדים שלו. לא להיכנס אותם לחרא שהוא כבר תבע בתוכו.״ אמרתי וירדתי לחדר שלי, לא רציתי להשאר בבית, רק לברוח משם, אני צריך לנסוע לאמא שלי.

״אמא?״ התקשרתי אליה, ״שון!״ ״אמא, אני יכול לבוא אלייך?״ שאלתי והיא שמעה על קולי שמשהו קרה, ״הכל בסדר?״ ״אני חייב לברוח מהבית הזה! אני לא מסוגל להישאר בו.״ אמרתי והרגשתי את הדמעות שלי עולות, לא! אני לא בוכה! מה אני שירה?! פאק איט!

״אני יכול לבוא אלייך?״ שאלתי אותה כשאני בולע את הדמעות כלא היו, ״ברור.״ היא ענתה לי וניתקתי, רציתי לצאת לסיבוב, ״לאן אתה יוצא? השעה רק 10:30 בבוקר!״ אבא שלי אמר לי כשהסתובב אליי מכיוון המטבח, ״אני יוצא לסיבוב. אחרי זה אני נוסע לאמא.״ ״תתבייש! לאמא שלך?!״ ״די. שנינו יודעים שזה נגמר!״ אמרתי ומיהרתי לצאת,

עליתי במדרגות וראיתי את שירה ולוק הולכים בקצה השני של הרחוב, נראה שהיא באמת מאושרת.

הייתי רוצה לשמוע אותה אומרת לי עוד פעם אחת שהיא אוהבת אותי. הייתי רוצה שהיא תשקר לי. אני יודע שהיא כבר לא אוהבת אותי. אבל הייתי רוצה כל כך לשמוע ממנה אומרת את המילים האלו: ׳אני אוהבת אותך׳ כשהיא מתכוונת אליי. כל אתמול בלילה רבתי עם אבא שלי, ניקיתי את הבלאגן שהיא השאירה, והם, הם בטח שכבו. התחלתי להגביר קצב, לא רציתי שהם יעצרו אותי או יגרמו לי לעצור.

הם התנשקו כמו שכל אחד היה רוצה לנשק אותה. מה שאני לא הספקתי לעשות. ״אתה מפגר.״ אמרתי טיפה בקול, ״שון!״ שמעתי מהקצה השני, הסתובבתי לראות מי זה, ״אתה בסדר?״ שאלה אותי נועה, ״נועה מה את עושה פה?!״ אמרתי כמעט בצעקה, ״הייתי בדרך אליך.״ ״את לא מבינה?! זה הכל בגללך!״ אמרתי וצעקתי, אבל ידעתי שזו אך ורק באשמתי, אני זה שהשאיר אותה שם, אני זה שנתן אותה ללוק, אני זה שבגד בה, ״סליחה. פשוט.. פשוט תשכחי ממני. אני לא הייתי קיים.״ אמרתי לנועה ומיהרתי ללכת,