בריאן היה הצייר הכי טוב שדמיאן הכיר – הוא היה מסוגל לצבוע את פניו בחצי מהזמן שלקח לכל אחת אחרת במועדון, ועוד היה לו זמן להתמהמה עם בחירת השיער והתלבושת. היה לו ניסיון רב בזה בעבודת היומיום שלו. את כל הבקרים שלו הוא בילה בסלון לכלות במרכז מנהטן, שם היה אחראי כמעט על הכל – כאדם שלא נתן לאחרים לומר לו מה לעשות ומה לא, הוא למד כיצד יוכל להתרכז בכמה דברים בבת אחת ולצאת מזה בשלום.
ברנדי לא הייתה שונה מאוד מבריאן, אם כי קצת יותר חופשייה ממנו. היא הסבירה לג'וד פעם אחת שרק מעט מהאנשים שעבדו איתו ידעו מה הוא עושה בלילות, וזה מכיוון שלא אהב להתרברב בנוגע לזה. היה קשה להאמין, אבל בריאן היה אדם די מופנם במהותו. ברנדי, מצד שני, הייתה כל מה שהוא נהג להסתיר עמוק בלבו – עוקצנית, ישירה ונמרצת יותר מדי.
"אני רואה נכון? אתה כאן?" בריאן שאל את דמיאן כאשר נכנס אל חדר ההלבשה העמוס. הוא, ועוד כמה שהיו שם, התארגנו לקראת תחילת הערב. הוא ישב על כסא מול שולחן ארוך ומראה גדולה נטועה בנורות שניצבו בשיירה. עיניו כבר היו ממסוגרות באייליינר שחור וצלליות מוזהבות, והוא בדיוק סיים לטפל בקישוטים הקטנים שישלימו את המראה שלהן. "סוף כל סוף שמת לב לשעה?" הוא המשיך לשאול בעוד דמיאן ניגש אליו בצעדים זריזים.
"לא בדיוק." הוא ענה כאשר התיישב על הכסא וגרר אותו תוך כדי שהתקרב אליו. "הוא התעורר. אתמול."
בריאן עצר ממלאכתו כשמבט עקום ומבולבל עלה על פניו. "מה?" הוא שאל.
"א-ל-כ-ס ה-ת-ע-ו-ר-ר." הוא אמר לו בשקט, מדגיש כל הברה בכל מילה.
"ו...?" בריאן שאל, עיניו גדלות בציפייה לתשובה ארוכה ומפורטת יותר.
"ו... אני לא יודע, ברחתי."
"אתה טיפש?" בריאן שאל במלוא הרצינות.
"רצית שאשאר שם?" דמיאן שאל חזרה, מעט חרד לגבי המחשבה.
"אני לא יודע, אבל למה אתה בורח? אתה, כאילו, החבר הכי טוב שלו שם, לא? מה אתה חושב שיקרה אם יספרו לו על מי שהגיע אליו כל הזמן ואתה לא תהיה שם כדי להסביר את עצמך לפני שהוא יתחיל לחשוב בעצמו על מה שקרה?"
"אתה מלחיץ אותי." דמיאן אמר. הוא הצמיד את ידיו כמתחנן.
"אתה אמור להילחץ." בריאן אמר. הוא נאנח. "מה אתה עומד לעשות?"
"אני לא יודע." דמיאן הודה. הוא השליך את עצמו לאחור ונשרך על משענת הכסא. "אני חייב לחזור לשם, רק בשביל להסביר את עצמי... בתקווה שזו לא תהיה ההחלטה הכי גרועה שאקבל בחיים שלי."
"הלוואי וידעתי מה לומר לך על זה." בריאן אמר. "אבל אני באמת לא מסוגל לחשוב על משהו טוב."
"אתה יודע," דמיאן החל לומר פתאום. "הייתי היחיד שהגיע אליו."
"כן." בריאן אמר, הנהן. הוא הסתובב על צירו וחזר לבדוק את הציוד שלו, מגיש את ידו אל עיפרון אדמוני שמשמש אותו לציור קווי מתאר חדשים לשפתיו.
YOU ARE READING
American Dream
General Fiction"Sometimes in life you're not always given a second chance. But if you do, take advantage of it and go out with a bang." - Aquaria כאשר כעס, קוצר רוח וחוסר שליטה פוגשים זה את זה עלולה להיווצר תוצאה קטלנית. אריקה סמולס נועדה להיות כוכבת הדראג הגדולה...
