American Dream

פרק 10 | עיניים

"פחדן. זו בדיוק ההתנהגות של פחדן."

המילים שלה חזרו אל דמיאן ככה פתאום, והיו כמו לשון סכין דבוקה לגרונו. הן החניקו אותו, והוא לא הצליח להתנער מהן בכלל. מאז הלילה הקודם – אז נחתה עליו ההבנה שהרבה לשקר לעצמו יותר מכפי שחשב – הוא כבר לא היה בטוח מה עליו לחשוב.

הוא חזר לדירתו של אלכס בתקווה שזה יעורר אצלו איזושהי הבנה נוספת, משהו שלא שם לב אליו קודם לכן. התחנה הראשונה הייתה חדר השינה. הוא היה כולו לבן כסיד. הקירות, המיטה, הארון והשידה – הכל היה חיוור כשלג על ההרים. הוא לא ראה אף לא תמונה אחת, ותמונה אחת זה המינימום שחשב שיראה. החדר היה קטן והיה קשה לזוז בו בנוחות. דמיאן מצא את דרכו אל הארון הסגור, וכשפתח אותו, ראה שלא הרבה מאוד השתנה בו מאז הביקור האחרון שלו שם. היו בתוכו פחות בגדים מקודם, אך זה היה ההבדל היחיד.

הוא תהה מדוע היה שם כל כך ריק. כאשר סרק בשנית את החדר, מבטו נתקל בשידה היחידה שניצבה לצד המיטה שבמרכז החדר. הוא התקרב אליה ופתח את המגירה הראשונה. היא הייתה ריקה למחצה, כאילו שימשה כמקום אחסון לדברים לא נחוצים שלא היה מקום אחר בו יהיה אפשר לשים אותם.

לצד זוג בטריות, סיכה לשיער ועט מיובש ללא פקק, היה בפנים גם נייר כתיבה מקופל ומקומט. דמיאן החליט לבדוק אותו. הוא התיישב על קצה המיטה בעוד הוא פתח אותו, וראה שזה היה מכתב רשום בדיו כחול. כתמים עגולים טשטשו חלק מהמילים – אלה היו טיפות מים יבשות שנפלו על הדף בסדר אקראי.

בעצם, לא. אלה לא היו טיפות מים. אלה היו דמעות. והמכתב – הוא היה חתום באותיות גדולות ומעוקלות – קרוליין.

צמרמורת הקפיאה את דמו. הוא קיפל חזרה את המכתב והשליך אותו אל מקומו השמור במגירה, מבלי אפילו לקרוא מילה נוספת. לא היה בכך צורך, הוא חש שידע מה שקרה.

התמונה עלתה לראשו כמעט מיד. אלכס חוזר לביתו לאחר שנפרד מקרוליין, אם הדראג של אריקה והחברה הכי קרובה שלו, ונזכר בדבר האחרון שכתבה לו. הוא קורא אותו, אולי פעם נוספת ואולי בפעם הראשונה, ולא מצליח להחזיק את עצמו יותר. הוא כעס על עצמו כי בכה, כי מעולם לא בכה. הוא מעולם לא נתן לעצמו את הרשות לעשות זאת.

דמיאן רכן קדימה והשעין את ראשו על ידיו. הוא בהה ברצפה. הוא ראה את עצמו עומד מול שתי דרכים שנראו זהות לחלוטין ולא מצליח להחליט לאן ללכת. כל אחת תוביל אותו למקום אחר, והוא לא יודע לאן ירצה להגיע.

לאחר בהייה לא מספקת בכלום, הוא החליט לקום ולעזוב את החדר. מולו ראה דלת נוספת – את הדלת הנעולה. הוא ניגש אליה ופתח אותה עם המפתח הקטן ביותר שהיה בצרור של אלכס. דמיאן אמנם היה זה שהחזיק בו עכשיו, אבל כל מה שהמפתחות האלה שמרו עליו היה שייך לאלכס.

כאשר נכנס פנימה, בצעד וחצי שהיה קטן ככל האפשר, הוא לא הופתע לראות חדר מצוחצח ועמוס בכל מה שניתן היה לחשוב עליו. חדר הדראג של אריקה היה קצת יותר גדול מזה של ג'וד ונראה צפוף הרבה יותר – בקצה החדר ניצב שולחן איפור רחב ולבן. המראה שלו התהדרה בכדורי נורות גדולים, ומרחב העבודה שלו הוסתר כולו על ידי מספר ספלים שהחזיקו מברשות בגדלים ואורכים שונים וקופסה גדולה ושחורה שבוודאי אכלסה עשרות סוגים שונים של מוצרי איפור שונים. וזה היה רק הקצה – לצד השולחן היה ארון זכוכית שאחסן פאות – רובן היו כחולות, שחורות, לבנות או בלונדיניות – ומתחתיו, מגירות סגורות נוספות. בצד השני עמדו קולבי התלבושות שלה. שמלות פייטים ושמלות נוצצות ושמלות חלקות הסתדרו בשורה כקשת של גוונים משתנים.