פרק 12 | דמעות עשויות יהלומים

54 11 9
                                    

דמיאן ואלכס המשיכו לדבר. הם עברו משיח על אמונה לאחד על קריירה, ומשם חזרו ודיברו על אומנות הדראג שג'וד כל כך גאה בה. דמיאן הסביר לו על כל מה שרצה לדעת, ותוך כדי התרכז בפנים של אלכס ובדרך שהניח את הצבעים על עיניו. הוא החליט להשתמש בשחור בשביל להדגיש אותן, ומשך קו נטוי ומעובה מעל לחיו שהשתלב עם הגוונים הכהים שעל עורו. הוא לא ידע האם לעקוב על פי הדרך בה הוא מאפר את עצמו או לנסות ולדמות לפניו את אריקה מהזיכרון. בסופו של דבר, החליט לשלב בין השתיים.

אלכס ישב כמו פסל. הוא לא זז אם לא הייתה לו ברירה. ואז, הוא שאל שאלה תמוהה: "אני הייתי טוב בזה?"

דמיאן פסק מעבודתו מיד. אלכס פקח את עיניו. ארשת פניו של הבחור הצעיר הייתה מהוססת מעט, מעידה על חוסר נוחות מתגבר.

"מה זאת אומרת?" דמיאן שאל, לא בטוח האם ברצונו להמשיך בכיוון השיחה הזה.

"בדראג. הייתי טוב בזה?"

דמיאן עיוות את גבותיו. "אה... איך..."

"הייתה מישהי במועדון שלך." הוא הסביר לו. "בזמן שצפיתי בך מופיע, היא פנתה אליי והיא קראה לי אריקה. היא שאלה לאן נעלמתי ואמרה שהיא מחכה לראות אותי מופיע. לא הבנתי על מה היא דיברה, וברגע שהיא שמה לב לזה היא התנצלה והלכה. וחשבתי שהיא טעתה, אבל היא קראה לי בשם של בחורה, ועד כמה שזה היה נשמע מוזר, זה פתאום נשמע לי הגיוני כשצפיתי בך. ואז חשבתי שאולי היא דווקא צדקה, ואולי באמת הופעתי בתור בחורה קודם לכן.כשהסתכלתי עלייך משהו בזה הרגיש לי טבעי כל כך, ומוכר, ו... משהו שאני יודע. אז אני הייתי דראג קווין כמוך, נכון? זה נכון? ככה אתה מכיר אותי?"

"אמ," דמיאן היסס להשיב. הוא בלע רוק. כל מה שחשב הסתרבל בראשו והוא לא ידע מה לומר קודם, ואיך, איך להסביר לו את מה שגילה מבלי שיפלוט משהו שהוא לא רוצה לומר.

"אני מבין למה לא אמרת את זה קודם." אלכס אמר. הוא גיחך בפעימה. "אני הייתי משתגע."

דמיאן נאנח. "לא רציתי לזרוק אותך לעולם הזה, לא בהתחלה."

"ואני מבין את זה." אלכס אמר. 

"באמת?" דמיאן אמר, התקשה להאמין.

"כן." אלכס השיב כאילו מה שאמר היה ברור כשמש. הצבע שכיסה את עיניו גרם להן להיראות אמיתיות יותר.

"כי... היית מאוד אינטנסיבי. אז."

"אני מאוד אינטנסיבי." הוא אמר. דמיאן צמצם את עיניו. "אתה לא היית רוצה לראות אותי כשנכנסתי שוב לחדר הזה והתעסקתי בדברים שלך." הוא הודה במבט עקום.

משום מה, זה גרם לדמיאן להעלות חיוך. "אוקיי." הוא הפיח אנחה לאוויר. "זה היה קל יותר ממה שחשבתי."

"מה חשבת? שאכה אותך בפרצוף?"

"בעיקרון, כן." דמיאן הודה.

"למה?" אלכס שאל.

American DreamWhere stories live. Discover now