פרק 5 | אלה הם חייך

66 13 13
                                    

אלכס יצא מהחדר כשעל גופו חולצה שחורה ארוכה ומכנס ג'ינס צר שהתאימו לגזרתו כמעט במדויק. "מה אתה עושה?" הוא שאל כאשר קלט את דמיאן יושב על הכסא מול שולחן הכתיבה הריק שלו.

דמיאן הרים את ראשו בחטף. הוא אז הסב את מבטו אל הטלפון הסגור ששכב לצדו על השולחן, תפס אותו ונתן אותו לאלכס. "מצאתי את הטלפון שלך."

"הו," אלכס אמר ולקח את הטלפון מידיו. הוא לא נראה נרגש מדי לקבל אותו – הוא הכניס את המכשיר אל הכיס האחורי של מכנסיו, גופו היה קפוץ והוא לא חייך. "תודה." אמר לאחר שתיקה מתוחה.

"אתה לא רוצה להסתכל בו?" דמיאן שאל.

"אמ," אלכס המהם, ושתק. "אולי אחר כך."

"הוא נעול, אז תצטרך ללכת למעבדה בשביל שיוכלו לפרוץ לך אותו." הוא הסביר לו, ומיד שם לב לנשימה שהצליחה להשתחרר ממעטה גרונו.

"כן. אולי אחר כך." אלכס אמר והנהן. עיניו סטו לצדדים, נמנעו מליצור איתו קשר.

פניו של דמיאן התעוותו קלות בהתאם למה שחשב. "אתה לא ממש רוצה להסתכל." הוא הבין. "אני רוצה לשאול למה, אבל יש לי הרגשה שאני יודע. אותה סיבה שאתה בקושי מדבר איתי."

"אני לא רוצה לדעת." הוא הודה מהר יותר מכפי שדמיאן היה יכול לצפות. המילים גלשו על גרונו ברגע שניתנה לו ההזדמנות, והוא נד בראשו בתנועות זריזות, מנסה לשמור על קור רוח עד כמה שהיה מסוגל. "אני... מצטער."

"רוצה לדבר על זה?" דמיאן שאל, זורק עם עיניו מבט לכיוון הספה שבסלון.

"אני לא יודע מה אני רוצה." אלכס הודה. "אני לא יודע מה ומי אני, אני לא יודע מה אני בכלל עושה פה, אני לא מכיר את המקום הזה, והוא מלחיץ אותי כל כך כי ככה בדיוק אני רואה את המקום שאני אגור בו. אבל אני לא רוצה להיות פה." הוא הניח את ידו בתנועה רכה על פיו וסנטרו, ולקח נשימה נוספת אל בטנו. "אני מצטער, אני יודע שאתה מנסה לעזור לי."

"בוא," דמיאן החזיק בזרועו של אלכס וליווה אותו להתיישב על הספה. לאחר מכן התיישב גם הוא, בצדה השני. לרגע שניהם שתקו. דמיאן ניסה למצוא את הדרך הטובה ביותר להתחיל את השיחה הזאת מחדש בעוד הוא ראה איך אלכס מוצא את מקומו על הספה, נשען עם ידו על המסעד ומניח את ראשו עליה ובוהה ברצפה במבט עמוס. "בוא נתחיל שוב."

תשומת לבו של אלכס מיד חזרה אל דמיאן כאשר אמר את הדברים. הוא התיישר והסתדר בישיבתו מחדש. "עם?"

"כמו שאמרתי לך, אני לא באמת מכיר אותך. אבל אני כן רוצה לעזור לך."

"למה?" אלכס שאל. "למה דווקא אתה?"

מבטו של דמיאן צנח מטה בניסיון לבחון את התשובה לשאלה. זו לא הפעם הראשונה שפגש בה, אך הפעם דווקא נשאל מהצד האחר שלה. בכל פעם חשב למה שהוא יעזור לאלכס. באותו רגע חשב למה שדווקא הוא יעשה זאת? מה גרם לו לעקוף את כל מה שבחר להרגיש עד אז בשביל להיות לצד מישהו שאפילו לא התייחס אליו כחבר?

American DreamWhere stories live. Discover now