"מה?!" שלושתינו אמרנו פה אחד. אבל אני חייבת להודות שבתוך הראש שלי טיפה שמחתי, המטלה כל כך פשוטה , אבל אז חששתי,הבנתי שזה היה נשמע קל, קל מדיי- ואנחנו חצויים, שום דבר לא קל לנו.
"למה שנהרוג אותם?" צעק וויל, מזועזע.
"אלו לא ציפורים רגילות, אלו הציפורים מסטימפליה, הן היו הציפורים שהייתי אמור להרוג מרשימת המטלות שלי אבל מסתבר ששניים שרדו ועברו ליד תסאוס שגר באגם הקרוב, הוא סיפק להם אוכל מקרני השפע שלו אבל כרגע הוא מת ואין להם אוכל ,אז הם עברו לחיות שחיות בעמק" הוא הסביר.
אז הוא רוצה שנעשה את העבודה השחורה שלו, מעולה.
"אנחנו מקבלים את המטלה בתנאי אחד" אמר וויל, "תן לנו להביא עוד חבר צוות מלמעלה".
"כל עוד הם לא ג'ייסון גרייס או פייפר מקלין ,בשמחה. יש לכם עד שקיעת החמה" הוא חייך והלב שלי החסיר פעימה.
"ל..למה?" שאלה הרמיוני.
"הם אלו שהרסו את גדולתי, אבל הם לא פה,נכון?" יופי, פשוט מעולה.
"כן, לא פה" אמרה הרמיוני ,"וויל" היא הוסיפה ו-וויל מיהר למעלה .
נ.מ וויל
עליתי על הספינה וידעתי בדיוק את מי אנחנו צריכים.
"דראקו! דראקו!" צעקתי והערתי את ליאו, שנחר על לוח הבקרה.
"בן אדם! קצת יותר בשקט" הוא רטן .
"מצטער" אמרתי והתחלתי לרוץ אל עבר התא שלו.
דפקתי על הדלת כשאמרתי :"צא, זה דחוף!", הוא הופיע מאחוריי עם קשת בידו וחיצים על גבו.
"מה? אני מתאמן כרגע" הוא רטן, "בוא, צריכים אותך במסע" תפסתי בזרועו וגררתי אותו אל עבר הרקלס, הרמיוני ומיה.
"אתה יכול להסביר לי מה לעזאזל קורה כאן?" הוא שאל ושחרר את ידו.
"תקשיב, אנחנו צריכים את המיומנות שלך בחץ וקשת, יש לנו מקסימום שלוש שעות, קדימה !" שנינו התחלנו לרוץ.
כשהגענו אל הקבוצה מיה השחיזה את הסכין שלה והרמיוני התעסקה בשרביט שלה.
"בואו נזוז!" מיה קראה כשהיא הבחינה בנו, היא החזירה את הסכין שלה למקומו והתחילה ללכת, עקבנו אחריה, הרמיוני הוציאה מפה מהכיס ואמרה:"כשלא הייתם הרקולס אמר שהציפורים עברו להתגורר ביערות הקרובים אחרי שתסאוס לא יכל להאכיל אותן. הן גם אוהבות לחיות בסביבות מים ככה שהאופציה היחידה לפי המפה היא אגם שנמצא במרחק חצי שעה הליכה מכאן" היא הסבירה בעודנו נכנסים עמוק יותר בתוך היער.
"ואיך הביסו אותן?" שאל דראקו.
"ירו בהם חצים" היא ענתה, "וכאן אתה נכנס לתוכנית".
"איך הן נראות?" מיה שאלה.
"לא היה כתוב שום דבר על זה" היא ענתה .
"מועיל מאד גריינג'ר" דראקו רטן.
"תסתום מאלפוי" הם רבו כמו ילדים בגן.
"את לא תגידי לי לסתום בוצמ.."
"בשם זאוס, תסתמו שניכם, על מה אתם רבים בכלל?" קטעתי אותם, היה ברור שדראקו עומד להגיד משהו לא במקום.
לאחר הליכה ארוכה מאד הגענו אל נחל ארוך, צרצרים צירצרו, צפרדעים קירקרו וזוג ציפורים אכלו איילה.
מיה עמדה לבכות, אבל הרמיוני הרגיעה אותה, "אני דיי בטוח שאלו הציפורים" דראקו אמר ומתח חץ בקשת, כל כך רציתי ללכת לטפל באייל המסכן אבל עצרתי, זה קל מדיי.
לא הספקתי להגיד דבר והחץ כבר התעופף ,אבל הציפורים נעלמו משם כלא היו בשקט מופתי.
"בשם אתנה, יש לך שכל בראש?" אמרה מיה והתקרבה אל דראקו,"נהדר, עכשיו הן יודעות שצדים אותן".
"מאיפה הייתי אמור לדעת שהן כל כך מהירות ושקטות?" הוא התגונן.
"היית אמור להפעיל את המח והעיניים ולהבין שזה לא עוד דבר קל שמביאים לך על מגש של כסף, אם היית מקשיב היית שם לב שהם לא עשו רעש בכלל וקרעו את העור שלו כשעפו מהצד השמאלי לימיני שלו במהירות" הסבירה הרמיוני באיפוק, אבל היה ברור שהיא עומדת להתפוצץ בכל שניה.
"טוב, אין לנו מה לעשות עכשיו. עוד שעה וחצי השמש תשקע אז בואו נחשוב על משהו אחר. איך ניצחו אותם?" שאלתי.
"הרקולס החדיר רעשן בציפורים כשהוא היה על הר,אבל יהייה בלתי אפשרי לנצח אותן ביער, ככה הן התחמקו ממנו" סיפרה הרמיוני.
"למה הוא לא הרג אותן באותה הזדמנות?" שאל דראקו. לא נראה לי שהייתה תשובה רציונלית לשאלה הזו, אין ממש משהו הגיוני באלים.
"אז נצתרך להבריח אותן אל מחוץ ליער?" שאלתי, כולנו ידענו שזה יקח כמה שעות.
"יש לי רעיון יותר טוב" אמרה מיה בחיוך זדוני שראיתי על פני ילדי הרמס.
היא נגעה באחד העצים והתרכזה, לרגע האדמה רעדה, כשהסתכלתי לאופק כל העצים נעלמו.
"הם יחזרו כשאגיד להם" היא הוסיפה, כנראה שמה לב לחשש על פנינו.
"דראקו, וויל. אתם הקשתים הכי טובים שלנו, אז תתמקמו ותהיו מוכנים" היא ציוותה.
"חכי שניה, איך הציפורים לא יעופו?" שאלתי.
"כל עכבר יבוא לגבינה אם הוא רעב מספיק" היא אישרה את החששות שלי.
YOU ARE READING
נצרים- פאנפיק הארי פוטר וגיבורי האולימפוס
Fanfictionהגיהנום של הארי החל דווקא כששנתו החמישית בהוגוורסט הסתיימה וכל מה שרק רצה היה לברוח מהדרסלים עם חבריו לאיזה מקום קסום באמצע היער. ובכן החלום שלו התגשם, אבל לא הלך בדיוק כמו שציפה. הארי, הרמיוני, רון ודראקו מתגלים כנצרים יוונים ומגיעים אל מחנה החצויי...
