נצרים- פאנפיק הארי פוטר וגיבורי האולימפוס

4

נ.מ וויל

הגענו בדיוק בזמן, פס השמש הזהוב נמחק כמעט לגמרי והשחור-כחול תפס את מקומו, הבאנו להרקולס את שני הציפורים המתות ועלינו לארגו 3.

נ.מ ריינה

הספינה החלה לזוז, וכשראיתי את וויל נושא את מיה כפצע עמוק בגבה נכנסתי לפאניקה.
רצתי אליו בצעקות, דבר שלא קורה לעתים קרובות.
כשהוא השכיב אותה על בטנה והתחיל לנתח התחלתי לשאול את הנצרים בצעקות: "מה לעזאזל קרה שם?" כשהדמעות איימו לצאת .
"אני הייתי מעולף חצי מהזמן, תפני אליה" הנער הבלונדיני אמר והרים ידיים.
"ציפור חתכה לה את הגב" הרמיוני אמרה, הסתובבתי אל מיה, הפצע היה יחסית גדול ועמוק, מיה השמיעה אנקות כאב כשוויל הביא לה חומר הרדמה.
"היא תהייה בסדר?" שאלתי את וויל כשהוא לבש כפפות והוריד את התחבושת המאולתרת.
"אני צריך להוציא שן של ציפור שנתקעה בפנים, זה יהייה קצת בעייתי, ואז אצתרך לתפור הכל" הוא השיב.
יצאתי מהחדר והדחקתי את המחשבות לגבי מיה, יש מסע חיפושים לנהל.

נ.מ פרנק

לאחר שהרמיוני ודראקו סיפרו לנו מה קרה, ריינה נכנסה לחדר הישיבות.
"ריינה?" שאלתי בדאגה, היא הבחינה בפרצופי המודאג ואמרה :"אני בסדר".
מיה חשובה לה מאד, אחרי שנים בהם ג'ייסון ופרסי דחו אותה, ריינה הגיעה למחנה החצויים ופגשה את בת דמטר, מסתבר שאמא של פייפר צדקה בסופו של דבר לגביה.

כולנו התיישבנו וכדיי להקל על ריינה לקחתי פיקוד :"אז הרמיוני אמרה שהיא יכולה להתעתק ממרחק כמה קילומטרים, ככה שנוכל להשתגר בבוקר כשנגיע למפרץ הקרוב, אבל אפשר לשלוח איתה קבוצה של עד 4 אנשים". הסברתי.
"וויל ומיה לא יוכלו להגיע " אמרה ריינה.
"אני אלך, אם הוא בן לוויה של אבא שלי, נוכל להעזר בזה" אמר ג'ייסון.
"אני אוכל להשתמש בדיבור הקסמה" הציעה פייפר.
"אני אבוא" אמרה ריינה.
"את בטוחה שזה רעיון טוב?" שאל הארי,כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא 'והנה הראש שלו יוצא מהמקום'.
"אני בטוחה, אני צריכה לעשות משהו, להסיח את דעתי" היא אמרה בקול נעים למרות שידה המכווצת לאגרוף אמר משהו אחר לגמרי.
"אני אבוא גם" אמרתי.
"אז תתחילו להתארגן, נפגש כאן מחר בבוקר" סיכמתי.

הלכתי אל עבר החדר שלי כשלפתע הייזל החזיקה את ידי, היא חייכה ואמרה לי "בוא".
הלכתי אל החדר שלה והיא הוציאה מהתיק בד שנראה זהה בגודלו לחתיכת העץ שלי.
"קליפסו לימדה אותי לתפור אז הכנתי לך את זה", היא הביאה לי את הבד, שמתי לב שיש בו ריצ'רץ וידית , "הוא יוגדל בדיוק לגודל של העץ ,תוכל לחבר אותו לחגורת הכלים שלך והבד הוא של קליפסו אז הוא עמיד באש" חייכתי, במהלך המלחמה השקיק שליאו הכין לי נקרע, והעברתי את החתיכה למקום בטוח, אבל בכל זאת היו לי חששות.
נשקתי לראשה, "תודה, אני מרגיש הרבה יותר בטוח עכשיו" חיבקתי אותה.

נ.מ פייפר

סיימתי להכין את התיק ,הפגיון עוד נשאר בידי ובו חזיון נוסף.