נ.מ רון
"נסה שוב" הרמיוני הורתה, " הפעם , תתעתק אל מול הבובה" היא הדגישה את סוף המשפט, אחזתי בידה של הייזל והתעתקתי. למרות שהצלחתי להתעתק לבד, לא הצלחתי לקחת איתי עוד אדם. "בבקשה תצליח" ביקשה הייזל, שהתנדבה לעזור לי, "בשם הפייסטוס, אני לא רוצה לאבד עוד פעם אוזן", הינהנתי, אבל תהיתי לעצמי למה הפייסטוס. התרכזתי והייתי מוכן ואז התע- "תזכור את שלושת הכ"פים" הרמיוני אמרה והרסה את הריכוז שלי , הרגשתי שאני נדחס לתוך חדר צפוף ופתאום זה הפסיק, והריאות שלי התמלאו מים, עצרתי את הנשימה וניסיתי לצעוק- 'כי זה גם לגמרי אפשרי בתוך מים' חשבתי לעצמי וקיללתי בלב . לאט לאט התחלנו לשקוע וברגע שחשבתי 'הלך עלינו', הרגשתי שכבת אוויר סביבי , ואז התעלפתי.
התעוררתי בתוך חדר מלא מים , ריחפתי במים אבל איך שהוא לא הייתי רטוב, תחתית החדר הייתה עשויה מאצות שנראו קצת כמו ידיים ירוקות של עכבישים, איכס! תודה למרלין שאני צף . בחדר לא היו דלתות, ואבן ענקית חסמה את המעבר, לא ראיתי את הייזל וניסיתי לא להכנס לפאניקה, התחלתי לנסות להזיז את האבן.
פתאום האבן זזה, לרגע קצר התגאיתי בעצמי ואז שמתי לב שאבן ממשיכה לנוע מעצמה, שלפתי את השרביט ונגלו מולי הייזל ומשהו שנראה כמו סוס עם סנפירים.
" לכל הרוחות הייזל, איפה היית?" שאלתי .
"הייתי עם ידיד שלי, טוב, ידיד של ידיד שלי" היא אמרה, מה לעזאזל אני אמור להבין מזה?.
"ומה זה?" שאלתי והצבעתי על הסוס, אבל ראיתי את נעיצת המבט של הייזל והורדתי את האצבע.
"הוא" היא הדגישה "היפוקמפוס, הוא סוס-דג. קוראים לו טום" רק לפי השם אני לא סומך עליו.
"ואת חברה שלו?" שאלתי.
"את האמת שאני מכירה כמה אנשים-סוסים-דגים, אבל הסוסים-דגים גם מכירים את האנשים-סוסים-דגים, אז סיפרתי להם מה קרה לנו והם הסכימו לעזור לנו" היא הסבירה וחייכה כאילו הגורל מחייך אלינו, זה נחשב למצב טוב בשבילה?.
"אז הם יוכלו לקחת אותנו ללמעלה?" שאלתי, הייתי בשמחה חוזר ללמעלה עם הייזל ומתמודד עם הצעקות של הרמיוני.
"אתה לא יכול להחזיר אותנו?" הקול שלה הפך לצרוד ומצחה התכווץ. בהתחשב בזה שהבאתי אותנו לכאן בטעות, למה לכל הרוחות שהיא תחשוב שאני אצליח להעלות אותנו למעלה- לתוך הספינה, בכוונה.
"אני אנסה, אבל בחיים לא התעתקתי במים, זה אפשרי בכלל? לא נשתלב עם המים ונהרס?" החששות הציפו אותי.
"אתה ממש מפיץ חיוביות . פשוט נצתרך לשחות למעלה" הייזל גיחכה.
"את יודעת, יש סיבה שהסמל של הרמס הוא כנפיים ולא סנפירים" השבתי ולפתע פניו של הסוס-דג הפכו לבוחנות.
"אתה אומר שאתה בן הרמס?" הוא שאל והניח את היד על החרב שלו, פניו של הייזל סימנו לי איתותי הזהרה.
"לא, א..אני בן הפייסטוס" אמרתי את האל הראשון שעלה לי לראש, הסוס דג עדיין בחן אותי ואמר משהו שהקפיא אותי: "תוכיח". איך לכל הרוחות אני אמור להוכיח שאני בן הפייסטוס? אני לא יודע שום דבר על בנייה ועם המזל שלי גם אם נצליח לצאת מכאן בחיים, האל יבוא לרדוף אותי בטענה שהשתמשתי בשם שלו.
"א..איך?" בלעתי רוק וניסיתי להשאר עם ארשת פנים רצינית, בתגובה הוא סימן לנו לבוא אחריו. עברנו במסדרונות רבים עד שהגענו לחדר שבו עמדה כרכרה חסרת גלגלים ומפורקת ל-2.
"תתקן את זה" הוא אמר בפשטות והצביע על הכרכרה, יצא מהחדר וסגר את הדלת מאחורינו.
"מה הסיכויים שהוא שכח לסגור את הדלת?" שאלתי את הייזל.
"קטנים יותר מהסיכוי שנצא מכאן בחיים" היא השיבה ברוגע.
"למה את כל כך רגועה?" שאלתי ולקחתי מברג מעמדת הכלים.
"כי הם לא לקחו לי את הנשק ולך יש שרביט" היא חייכה והוציאה מהתיק פיגיון ודבק סלוטייפ.
"אנחנו רק שניים, הדרך היחידה היא אם יש לך כוחות על או משהו" שאלתי והיא חייכה.
"האמת היא..." היא אמרה ,"כן, אני שולטת בערפול, הקטה לימדה אותי ואני גם יכולה למצוא מתכות, לא שאני יודעת איך זה יעזור לנו עכשיו" היא החזיקה את ידיה מאחורי גבה.
"וואו" פלטתי, ואז עלה רעיון בראש שלי.
נ.מ מיה
כשהתעוררתי הבנתי שאני במרפאה, שכבתי על הגב ואט אט התחלתי לקום.
"אה!!!!" צעקתי, הבנתי שלקום הוא לא הרעיון הכי טוב.
"גרין!" ריינה חייכה אליי, השבתי לה חיוך, "את בסדר?".
"כן, עד כמה זה גרוע?" שאלתי, אני חייבת להיות מוכנה ,אי אפשר לדעת מה יקרה.
"וויל אמר שיקח זמן עד שהפצע יסגר, אז שלא תזוזי במשך כמה ימים ,אבל לא נגרם נזק משמעותי" נשמתי לרווחה, הגוף שלי תמיד היה מתרפא מהר מהצפוי, אז כנראה שעד השאול אני אתרפא. ישבה לידי.
"אנחנו הולכים לפגוש את האדס, וסיכוי טוב שגם את קרס ואחותך" היא הודיע, אני התייצבתי לישיבה ורעד עבר בי, "את לא חייבת לבוא" היא אמרה, אבל היא יודעת שאני אבוא, לא משנה כמה ההיסטוריה מכוערת ביני לבין אמא שלי.
"לא, זה יהייה בסדר" החזרתי והיא החזיקה בידי, עיניה נעוצות בעיניי.
"אני נשבעת בסטיקס,אם היא רק תעז לנשום את אותו אוויר שאת נושמת אני אוריד לה את הראש" היא אמרה וזה גרם לחיוך קטן להתפשט על פניי.
"ואת גם לגמרי תצליחי" אמרתי, הסרקסטיות הייתה ברורה בקולי.
"את מפקפקת בי גרין?" היא הרימה גבה וחייכה חיוך קטן.
"מה פתאום" הרמתי את ידיי, היא בסופו של דבר נכנעה ואמרה:"אני הולכת להביא אוכל, שלא תחשבי על לקום משם" היא טרקה את הדלת מאחוריה.
נ.מ רון
לאחר זמן של תיקונים, שיפוצים , כמה קסמים והרבה דבק סלוטייפ צעקתי לשומר שסיימנו.
"נקווה שזה יעבוד" לחשתי לה כשהדלת נפתחה.
"סיימת?" הוא שאל , נכנס והביט בכרכרה, עיניו נפקחו.
"מה בשם התחתונים הכחולים של פוסידון קרה פה? היא פשוט מושלמת" הוא שאל, הוא נראה על סף בכי. אני לא ממש מסכים איתו, הערפול גרם לו לראות עגלה יפייפיה, אבל בגדול היא לא יותר מאבנים, גלגלים והמון אבל המון דבק סלוטייפ כשהוא התקרב לבחון את העגלה, היא התחילה לזוז. הוא רדף אחריה לאחר שהיא יצאה מהחדר , אנחנו התחלנו לרוץ.
"תעצרו שם!" קראו השומרים בדיוק כשעזבנו את הטירה, אבל אנחנו התעתקנו משם
המחשבה היחידה שעברה במוח שלי היא 'זה הצליח! לא הפכנו למים!' אבל פתאום הפסקתי לנשום.
עצרתי את הנשימה והתחלנו לשחות למעלה כששומר צעק לנו מלמטה והתחיל לשחות לעברנו , כנראה הערפול נהרס.
התחלתי לאבד אוויר כשראיתי דולפין נופל לעברנו?.
לא האמנתי, הוא פשוט נפל מהשמיים . אני והייזל ישבנו עליו הגענו אל מעל פני המים במהירות, פתאום הוא השתנה לפרנק.
"מה לכל הרוחות? לכולם פה יש כוחות על חוץ ממני?" פלטתי, הוא התעלם, החזיק את היד שלי ואמר :"תחזיקו חזק".
פתאום הוא השתנה לנץ .
לא חשבתי שתוכנית הבריחה שלי מסוסים דגים תכלול נץ, אבל גם לא חשבתי שהיא תכלול דבק סלוטייפ או ערפול, את האמת שבחיים לא חשבתי שתהייה לי תוכנית בריחה מסוסים-דגים, או בכלל, אבל זה כשזה קרה, זה היה מפחיד ומדהים, ברגע שיצאתי מהשוק הבנתי שהסוסים-דגים לא יהרגו אותי ואז נזכרתי שהנפילה והטביעה כן. "אה!!!!"" התחלתי לצרוח עד שנחתנו על הספינה, אני על הגב והייזל על הרגליים.
"אידיוט!" הרמיוני הרביצה לי עם עיניים נפוחות ואדומות, מלאות דמעות ואז כל הפחד שהרגשתי נראה ככלום,התחלתי לדאוג באמת ,"אתה יודע כמה דאגתי? מה לעזאזל עשית שם?" היא צעקה ולא יכלתי שלא לחבק אותה, הדמעות שלה הרטיבו את החולצה שלי, אבל כל החולצה כבר הייתה ספוגה.
"זה בסדר, אני בסדר" לחשתי לה , היא הרימה את ראשה וחיוך קטנטן התנוסס בו בעוד דמעה קטנה זלגה מעינה .
"אני שמחה שאתה לא מת" היא אמרה כשניגבתי לה את הדמעה ואז פשוט המשכנו לעמוד שם, מחובקים, כשהנוף של לוס אנג'לס באופק.
YOU ARE READING
נצרים- פאנפיק הארי פוטר וגיבורי האולימפוס
Fanfictionהגיהנום של הארי החל דווקא כששנתו החמישית בהוגוורסט הסתיימה וכל מה שרק רצה היה לברוח מהדרסלים עם חבריו לאיזה מקום קסום באמצע היער. ובכן החלום שלו התגשם, אבל לא הלך בדיוק כמו שציפה. הארי, הרמיוני, רון ודראקו מתגלים כנצרים יוונים ומגיעים אל מחנה החצויי...
