נצרים- פאנפיק הארי פוטר וגיבורי האולימפוס

9

"אקספליאורמוס!" הארי היה האשון לשבור את השתיקה אבל לוציוס צפה זאת וירה בחזרה קללה שקטה .
"הו הארי, חשבתי שכבר למדת משנה שעברה" אמר אוכל המוות בחצי חיוך בעוד הארי הזעיף פנים, "את השרביט!" הוא דרש.
"בחלומות שלך" החזיר הארי וכל החצויים נדרכו מאחוריו.
"אוי מספיק עם השטויות לוציוס, בוא נהרוג אותם!" קול מוכר נשמע מאחורי הגבר הבלונדיני, אישה בעלת שיער שחור מקורזל וחיוך משוגע התקדמה אט אט אל עבר הארי, שנשבר ברגע שראה את שחורת השיער, הוא רץ קדימה ושרביטו מושט "קרושיו!" הוא צעק, הקללה פגעה בה אך היא רק  חייכה חיוך שובבני.
"לא למדת שום דבר משנה שעברה אה" היא אמרה ועטתה פרצוף עצוב.
"השרביט, ואף אחד לא ימות" לוציוס התערב ובלטריקס החליפה את ארשת פניה בשנית לאחד מאוכזב, הממושקף העיף מבט אחד אל עבר חבריו אשר היו מוכנים לצאת להתקפה בהינתן האות, אך הוא לא התכוון לתת להיסטוריה לחזור על עצמה . לרע מזלו פרסי התקיף לפני שהארי הספיק לומר מילה בעניין אך השאר הלכו אחריו לקרב, וכשהארי הביט בחצויים המסתערים הוא הבחין כי הם מיומנים יותר וקיווה כי הפעם יהייה להם סיכוי, הוא החליט להתקיף ולהגן על השרביט.
מהצד הנער הבלונדיני הביט בקרב, נפשו נקרעת לשניים בין משפחתו וחבריו, הוא המשיך לצפות כשפרסי נפגע ברגלו, כשג'ייסון נפגע מקללת 'שתק' וכשהארי העיף בו מבט מתחנן רגע לפני שנפגע בקללת 'קרושיו'.
"אם לא תביא לי את השרביט" לוציוס התקרב אל תיקו של הארי, שנשאר חסר הגנה בעוד הנער הבלונדיני התחיל לצעוד לעברם בצעקים קטנטנים, "אני אקח אותו בעצמי", צעקה שבורה יצאה מגופו הדקיק רגע לפני שלוציוס שחרר אותו מהקללה חסרת המחילה, הנער הממושקף הביט אל הבלונדיני בתחינה, כשעיניהם נפגשו הוא צעק במעט כוחותיו :"מאחוריך!", הבלונדיני הסתובב בחדות ומצא מאחוריו נערה שחורת שיער בעלת מבט רצחני, נער בלונדיני מותש,ונער סיני שמחזיק בידה של נערה מתולתלת.

"ריינה?" אנבת' המבולבלת שזה עתה פקחה את עיניה החזיקה בראשה, "וויל? הייזל? פרנק? מ..מה אתם עושים פה?" הבלונדינית שיפשפה את עינייה בעייפות ובתגובה לשאלתה היא קיבלה מבט רצחני מריינה, שבחנה את סביבתה והבינה כי חבריה בצרה, היא התקיפה את האויבים במסכות שלא זיהיתה ותוך כדיי צעקה :"הבת גורגונה הזאת!", ריינה הביסה אותם אחד אחרי אחד מלבד לוציוס -שהתעסק בקרב שרביטים נגד הארי, אשר התאושש מהקללה ובלטריקס-שלפתע נגלתה מבעד לצללי העצים ונעמדה מול ריינה.
"את נלחמת יפה בת בלונה, יהייה חבל להרוג אותך" היא אמרה וגילגלה את שיערה המסורבל על אצבעה.
"נראה מי תצא מפה בחיים" ריינה חייכה ורצה אל עבר בלטריקס עם חרב שלופה, בלטריקס לא זזה ממקומה, היא שלפה את שרביטה.
"קרושיו!" היא צעקה, אך ריינה ברחה מן הקללה ,"אבדה קדברה!" צעקה שוב בלטריקס אך ריינה פגעה בידה של המכשפה, מה שגרם להפלת השרביט שלה.
"אז ככה את רוצה לשחק" אמרה בלטריקס ושלפה חרב שחורה ודקה, היא אחזה בה בחוזקה ורצה קדימה, שתי החרבות נפגשו וצליל חריקה נשמע, לפתע המכשפה הוציאה מכיס שמלתה פגיון כסוף ודקרה את ריינה בבטנה , "תמיד העדפתי את מארס" היא אמרה וחיוך רחב התפרס על שפתיה, "אז את תאהבי אותי" קול עמוק נשמע מאחורי האישה ,היא הסתובבה והבחינה בדוב שחום מאחוריה,פרנק פגע בצאוורה ודם החל לזלוג ממנו ולכן היא התעתקה משם . פרנק חזר לצורתו הרגילה, "ריינה" הוא התכופף אלייה בעוד וויל רץ לעברם ,פרנק הסתכל לאחורה .
"הם נעלמו" הוא אמר כשמאחוריו הוא הבחין רק  באנבת', פייפר וליאו.