נצרים- פאנפיק הארי פוטר וגיבורי האולימפוס

8

נ.מ וויל

"הגענו" ניקו אמר ונכנס לחדר שלי, "איזה כיף" הוא גילגל עיניים.
"כי הרי מפגשים משפחתיים של האלים זה הדבר הכי כיף בכל העולם" צחקתי, " למה אתה כל כך מבואס? חשבתי שאתה ואבא שלך בסדר".
"זה לא זה" הוא רטן והתיישב על המיטה ,"פשוט... לא אמרתי לו שיש לי חבר" הוא הסתכל עליי, הוא כזה מתוק.
"בהתחשב בבעיות של משפחת האלים, נראה לי שיפריע לו יותר שאני בן אפולו" אמרתי וישבתי לידו, "אתה יודע שטכנית, אתה בן דוד של אבא שלי" הוא קימט את מצחו, "ושהיית מאוהב בבן הדוד שלך?" הוא נראה מזועזע.
"הבנתי ,הבנתי, רק אל תגיד שום דבר דומה לזה אי פעם! זה עושה לי כאב ראש" נישקתי אותו.
"אתה כל כך חמוד" חייכתי.
"ותפסיק לקרוא לי ככה! אני אקרא לשלדים שיקחו אותך עד להאדס!" הוא התקדם אל עבר הדלת.
"תודה שאתה מקצר לי את הדרך" אמרתי והוא טרק את הדלת.

נ.מ הרמיוני

"אתה אומר שצריך פשוט לרדת במדרגות?" שאלתי, ניקו הנהן .
לא הגיוני שהכניסה לשאול נמצאת בתחנת רכבת ...רק רגע, לא משנה.
ירדתי למטה אחרי רון, מאות אנשים ישבו ודיברו שם בזמן שניקו הלך אל אחד העובדים ודיבר איתו, הוא הכניס אותנו לתוך מעלית, כשיצאנו השמיים נראו אדומים יותר ומשם הלכנו אחרי ניקו.

נ.מ ניקו

"הגענו" עמדתי מול הארמון, נשמתי עמוק ועמדתי להכנס.
"מה הפירות האלה?" שאל רון
"הם פירות השאול, אל תאכל מהם" עניתי.
"למה?" הוא שאל בהיסוס.
"תאכל אותם ותתקע כאן לנצח" עניתי, לפתע הרגשתי יד סביב היד שלי.
"בוא ניכנס" וויל חייך אליי, הרמתי את המבט אליו "יהייה בסדר".
נכנסנו אל הארמון ושם ראיתי את אחד המשרתים של אבא שלי, "היי, אתה יודע איפה אבא שלי?" שאלתי אותו והוא הצביע אל עבר חדר הכס.
"חיכיתי לכם" הוא הודיע ברגע שנכנסנו, רעד עבר בי ומחצתי אתת ידו של ויל, 'אז למה לא אמרת לנו איפה תהייה?' רציתי לשאול אבל נשמתי עמוק והתקרבתי.
"אבן האוב נמצאת בידי" הוא קם מהכיסא,   "בוא" הוא קרא ונעץ בי מבט, עזבתי את ידו של וויל, המקום הבטוח והנעים, והלכתי בעקבות אבא שלי אל עומקי הטירה החשוכה.

"למה האבן אצלך?" שאלתי כשהיינו מספיק רחוקים משאר הקבוצה.
"היא יוצרה ביידי, ולאחר המוות של מורפין ג'ונט, היא חזרה אליי" הוא אמר.
"יוצרה ביידיך?" שאלתי, הוא עצר במקומו.
"האם אי פעם שמעת על 'מעשה בשלושה אחים'?" הוא שאל. מה לכל השאול האגדה הזו? ואיך היא קשורה אליו?.
"לא" עניתי, הוא הסתובב והמשיך ללכת.  "יום אחד, שלושה אחים שיטו בי, הם הצליחו לחמוק מהמוות. כדיי לקחת את נשמותיהם הבטחתי לכל אחד מהם אוצר, הבכור ביקש את השרביט החזק בעולם, השני ביקש להחזיר אהובה לתחייה והשלישי... הוא היה חכם למרות היותו בן זאוס, הוא ביקש לצאת משם בשלום. השניים הראשונים מתו לאחר ימים ספורים , אבל השלישי חי חיים ארוכים, הוא הקים משפחה וכשהיום הגיע, הוא צעד בשמחה לעברי" .
לבסוף הגענו אל חדר קטן, עם גג רעפים, החדר היה מלא באוצרות ,כך שאם הייזל הייתה מתקרבת לכאן, היא הייתה משתגעת. התקרבנו אל קופסא חומה וארוכה, בתוכה היו ארבעה כדורים, שניים היו קשורים בחבל  בצידיי התיבה, אחד חום ואחד בגודל אגוז, זהוב.
אבי לקח את הכדור הקטן ולחש אליו משהו, לפתע הוא נפתח , אבי הושיט לי את הכדור הזהוב ואמר :" הבא אותו לנצרי, לזה שצריך להביס את בני, להוא הקרוי הארי פוטר" והחל ללכת בחזרה אל שאר הקבוצה.