נ.מ כללית
"הבאתי את השיקוי!" מאלפוי צעק לעבר הקבוצה כשחיוך ממזרי מתוח על כל פניו ובידו הוא החזיק בקבוקון קטן וארוך, שטיפה ממנו מספיקה כדיי להוציא ממך את סודותיך הכמוסים ביותר. אנבת' סובבה את הבקבוקון שנעצר על פרסי וג'ייסון, 'אלים שבאולימפוס, בבקשה שלא תפרוץ מלחמת עולם שלישית' אנבת' התפללה בינה לבין עצמה.
"אמת או חובה?" שאל ג'ייסון
"אמת"אמר פרסי ושתה משיקוי האמת שהרגיש לו מר ומתוק כאחד.
"מי יותר חזק, פוסידון או זאוס?" שאל ג'ייסון את שאלת המיליון.
"אני לא נכנס לזה" פרסי הרים את ידיו, "אנחנו נתחיל מלחמת עולם שלישית".
"כן, אבל מי ינצח בה?" ג'ייסון החזיר עם חיוך ממזרי, לאחר שלא קיבל תשובה הבלונדיני נכנע, "הייתה לך נשיקה עם מישהי חוץ מאנבת'?" ,שחור השיער התחיל להזיע .
"עם רייצ'ל" הוא אמר מהר ככל האפשר, אבל היה נראה שאנבת' לא הופתעה, הוא הרים גבה.
"אתה חשבת שלא ידעתי את זה כבר מח אצה?" היא הפנתה את מבטה לשחור השיער, "בלאקג'ק יגלה הכל בשביל קוביות סוכר", שחור השיער גירד את גבו וחייך חיוך קטנטן, אנבת' נשקה לשפתיו וחייכה חיוך קטן כשהתנתקו.
הארי סובב את הבקבוק שנעצר על ליאו והארי
"אמת או חובה?" שאל הארי.
"חובה" אמר ליאו.
"תמיין את החצויים לבתים של הוגוורסט " דרש הארי.
"איזה בתים?" שאל ליאו
"לארבעת הבתים של הוגוורסט: הפלפאף לאלו שעובדים קשה ונאמנים רייבנקלו לחכמים ופתוחי המחשבה ,גריפינדור לאמיצים וסלית'רין לערמומיים... והשאפתניים" הארי הוסיף לאחר המבט מצידו של דראקו.
"אוקיי" ליאו הצביע על ג'ייסון ,"גריפינדור וטיפה סלית'רין" הוא קבע ועבר אל פייפר, "גריפינדור ואולי האפלפף" ,"גריפינדור והפלפאף" הוא הצביע על פרסי ועבר אל אנבת', "אמ...רייבנקלו, גריפינדור ו...אולי סלית'רין" ."מה איתי?" הוא שאל לבסוף.
"אמ..." תהתה פייפר וחייכה, "אתה אמיץ ונאמן, אבל..גם דיי חכם, הרי בנית את פסטוס " כולם חייכו בהסכמה מלבד נער ממושקף אחד שתהה מתיי הוא יוכל לחזור לביתו, לשבת עם חבריו מול האח החמה של בית גריפינדור ולצחוק, הוא התגעגע אל חבריו הטובים שבלעדיהם המקום הזה לא היה הופך לבית עבורו.
"אתה בסדר?" דראקו שישב לידו שאל, ובפעם הראשונה, הארי שמע בנימת קולו דאגה, הוא הינהן לאישור אבל לא הצליח לחמוק מהבלונדי.
"אל תשקר לי פוטר" הוא אמר ונעץ בו מבט שהיה יכול להראות מעט דואג, הארי הסתכל על פניו החיוורות, בפעם הראשונה הוא הסתכל עליו ולא הרגיש שנאה, הוא לא הרגיש כאילו הם אוייבים והדבר היחיד שהוא יכל לחשוב עליו הוא כמה דראקו נראה יפה מתחת לאור הכוכבים, "זה בגלל וויזלי וגריינג'ר?" דראקו שאל והארי חייך.
"ואני חשבתי שחזרנו לשמות" הוא אמר, "כן...אני דיי מתגעגע אליהם, ואני מתגעגע להוגוורסט".
"גם אני, אני מתגעגע לשיקויים, לקווידיץ' ול...אל תצחק אבל לסיפרייה" דראקו אמר ברגע של חוסר מחשבה והארי קימט את מצחו, "מה? גם לי יש רגשות אתה יודע"
"כן פשוט בחיים לא חשבתי שתראה לי רגש אחר חוץ משנאה. אתה יודע, אתה תמיד משחק את הבחור הקשוח והעשיר והמקובל, מתחת לכל זה אתה פשוט נפש פצועה שלא רוצה שיהרסו אותך עוד יותר אז אתה מתנהג כמו בריון" הבין הארי בעודו בוחן את דראקו, תמיד היה לו ברור שדראקו חי בדרך מסויימת, הוא מאיים והורס אבל עכשיו הוא הבין שאין לו ברירה אחרת, 'אם אני הייתי עובר ילדות כזו, באמונה שכל בני המוגלגים רעים ושצריך להתנהג בצורה קשוחה, גם אני הייתי הופך להיות כזה?' הארי שאל את עצמו.
YOU ARE READING
נצרים- פאנפיק הארי פוטר וגיבורי האולימפוס
Fanfictionהגיהנום של הארי החל דווקא כששנתו החמישית בהוגוורסט הסתיימה וכל מה שרק רצה היה לברוח מהדרסלים עם חבריו לאיזה מקום קסום באמצע היער. ובכן החלום שלו התגשם, אבל לא הלך בדיוק כמו שציפה. הארי, הרמיוני, רון ודראקו מתגלים כנצרים יוונים ומגיעים אל מחנה החצויי...
