העיינים שלו...

פרק רביעי

"בוקר טוב!!" אמא שלי העירה אותי, "אההה! מה??" התעוררתי בבהלה, "מה השעה?" שאלתי בעייפות, "חמש לפנות בוקר, אבל זה לא העניין" אמרה ואז הוסיפה, "סקרלוש יש לך עוד שבוע בדיוק יום הולדת! את יודעת מה זה אומר?" היא שאלה אותי, נרגשת, "אה.. אני גדולה יותר?!" אמרתי, או יותר נכון, שאלתי בשמחה.
"היום צריך לחתן אותך!" אימי אמרה בהתרגשות, "רגע, מההה??" שאלתי בהיסטריה, "סתם, אני צוחקת איתך, היום אנחנו צריכות לעשות שיחת סקייפ עם אבא!" אמרה בהתרגשות, "הוא פינה שעה במיוחד בשבילך!" הוסיפה, "יששש!" צעקתי, מתרגשת, "אני לא יכולה לחכותת! בואי נתקשר אליו!" אמרתי בחוסר סבלנות, "טוב, בואי לחדר העבודה" אימי אמרה, הלכנו לחדר המחשב, פתחתי את הסקייפ בהתרגשות והתקשרתי לאבי, "אמא אני מתרגשת!" אמרתי לה בהתרגשות ענקית, "גם אני, אפילו שתיאמנו יותר מוקדם על השעה שתדברו, אבל לא דיברנו איתו שנה.." אמרה בחיוך אך ראיתי מעט געגוע בעינייה, "הוא עונההה" אמרתי בשמחה כשראיתי שאבי עונה לשיחה.
"היי נסיכה שלי!" שמעתי את קולו של אבי, התמונה הייתה קצת לא ברורה אבל הצלחתי לזהות אותו, האבא שלי, "היי אבוש!" עניתי, "איך בחו"ל??" שאלתי בסקרנות, "בסדר, אני עובד קשה בשבילכן, אני יודע שהמצב הכלכלי שלנו לא משהו אבל אני הולך לשפר אותו, אני עומד לחזור הביתה עוד חודש!" סיפר בגאווה, "אני ממש מתגעגעת! עברו רק שלוש שנים וזה הרגיש כמו נצח!" הסברתי לו, "גם אני מתגעגע, אל תדאגי, אני אחזור אלייך עם מתנות וממתקים" אמר בחיוך, "אתה יודע שיש לי חברה חדשה? והבית ספר החדש נחמד, כולם שם נחמדים חוץ מילדה אחת, אבל היא לא מפריעה לי" סיפרתי לו בשמחה ובגאווה, סיפרתי לו כל מה שסיפרתי גם לאימי, כעבור שעה של דיבורים אבי הודיע לי בעצב, "נסיכה שלי, אני צריך לחזור לעבוד, נתראה עוד חודש" אמר בחיוך עצוב וניסה להסתיר את העצב, "בהצלחה" אמרתי בחיוך עצוב והזלתי דמעה, "תשמרי טוב על המלכה שלנו, נסיכה שלי" אמר וחייך, זה מצחיק כשהוא אומר את זה, "אל תדאג" אמרתי וחייכתי, "ביי" שנינו אמרנו ביחד והשיחה התנתקה.
"תודה אמא" אמרתי ובכיתי משמחה, "בבקשה מתוקה" אמרה וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה, "עכשיו תלכי לישון, יש לך עוד קצת זמן" הציעה, "טוב" אמרתי, קצת עייפה, היא הובילה אותי למיטה, הייתי קצת ישנונית... ונרדמתי.

*כעבור כמה שעות*

אימי מסיעה אותי לבית הספר, אני לא יכולה לחכות לספר לאמה על זה שאבי חוזר עוד חודש, אפילו שהיא בכלל לא יודעת שהוא בחו"ל, אני אספר לה. "ביי סקרלוש" אימי נפרדה ממני כשהגענו, "ביי" אמרתי וחייכתי אליה, נכנסתי לבית הספר והלכתי למגרש הספורט הגדול שלנו, אני שונאת ספורט על הבוקר... אני שונאת ספורט בכללי. "סקרלטט!" "אמהה!" צעקנו כשראינו אחת את השנייה, "יש לי משהו לספר לך!" אמרתי, "אבל אין לנו הרבה זמן.. עוד מעט מתחיל השיעור" אמה הזכירה, "נכון, אז אני אספר מהר" אמרתי, אני סיפרתי לה על אבי שבחו"ל בגלל העבודה שלו וסיפרתי על השיחה שלנו הבוקר, גם סיפרתי לה על זה שהוא בא עוד חודש, הספקתי לספר הכל לפני הצלצול, "ואוו." אמה אמרה, "את בטח ממש מתרגשת, שלוש שנים זה די הרב..." אמה אמרה ונקטעה על ידי הצלצול.