העיינים שלו...

פרק עשירי

אני ואוסטין התנתקנו מהנשיקה, הסמקנו כמו משוגעים.
טוב, השלמנו, אבל מה נעשה ב10 השעות שנשארו לנו במעלית?!
אולי הגיע הזמן.. לחפש הגדרה לקשר שלנו?
"תגיד, אוסטין?" "כן סקרלט" אמר בחיוך, עדיין מסמיק, אני בטוחה שגם אני ורודה כמו החדר של אמה. "מה אנחנו?" שאלתי בפשטות.
"אנחנו בני אדם" ענה ושוב חייך חיוך 'תמים', הוא יודע למה התכוונתי.
"לא התכוונתי לזה.. רציתי לשאול מה אנחנו.. אחד עבור השנייה?" "עד היום היינו בסטים.." אמר והתעסק בציפורניו, "רגע, מה קרה היום?" שאלתי בחוסר הבנה, "היום הבנת שאת אוהבת אותי, והבנת כמה את רוצה להיות איתי" אמר, גורם לשנינו לצחוק.
קפצתי עליו בחיבוק ואמרתי "אתה אוהב אותי יותר" הוא החזיר לי חיבוק חזק יותר וצחק, כמעט מחץ אותי, "את החברה שלי, מה יש לא לאהוב?" "חברה שלך" חזרתי אחריו בשקט עם חיוך קטן והוספתי, "אני אצטרך להתרגל לתואר הזה".
שנינו צחקנו, שרפנו זמן בדיבורים, העלנו גם עדכונים מהשבוע שבו לא דיברנו, ריכולים ובדיחות.

**אחרי המון דיבורים**

"אני מתחיל להיות רעב.." אמר אוסטין בייאוש, וקרקור הבטן שלו נשמע ברחבי המעלית הקטנה.
גיכחתי לאחר התלונות של הבטן של אוסטין, "אני אחפש בתיק שלי משהו, אולי נשארו לי קצת מהחטיפים שקניתי בקפיטריה" אמרתי, מנסה להרגיע את אוסטין הרעב, "הייתי בודק אם יש לי אוכל בתיק אבל אני תמיד אוכל את כולו" אמר וצחקנו.
"מה זה?" שאלתי במעט בהלה כשהבטתי לתוך התיק שלי, "מה קרה?" אוסטין גם נבהל ממני, "יש לי בתיק.. ציוד פיקניק?" יצא לי גיחוך קטן מהפה.
הרגשתי שהתחלתי להסמיק שוב, "יש גם פתק מאמה.." הוספתי, "יש לך חברה דואגת" אוסטין החמיא לי על אמה, למרות שהם חברים בעצמם. "דואגת לבטן שלך אולי, אני מקריאה מה כתוב" קטלתי את אוסטין והוא גיחך, והקראתי לאוסטין מה ה'חברה הדואגת' שלי כתבה בפתק.
"לסקרלט ואוסטין היקרים, הבאתי לכם ציוד פיקניק כי אתם תהיו זוג כל כך יפה וכל זוג צריך פיקניק!"
אוסטין גיחך ומיהר לראות מה אמה הכינה לנו, בתוך שקית הבד שהוחבאה בתיק שלי, הייתה שמיכת פיקניק וסלסלה המכילה עוגיות, מאפים למיניהם ותרמוס עם שוקו חם! היא באמת מקסימה! "וואו!" אוסטין הרעב אמר בשמחה כשהביט במאפים הריחניים שנשארו חמים בתוך הסלסלה. פרסנו את השמיכה, התיישבנו והתחלנו את הסעודה!
"תגידי לאמה שאני אוהב אותה" אוסטין אמר בפה מלא מאפי שוקולד, "אבל לא יותר ממני" אמרתי בגיחוך ולאחר מכן לגמתי מהכוס עם השוקו החם שלי. אני חייבת לאמה המון!
~פיהוק~
"התעייפת?" אוסטין שאל וצחק על הפיהוק שלי, "היה יום קשה" עניתי בצחוק.
כשסיימנו את הפיקניק ארזנו את כל הציוד בחזרה לתיק שלי. "אני לא אארוז את שמיכת הפיקניק, אני רוצה להתכסות בה כשאתפוס פה תנומה קלה" הודעתי בסמכותיות לאוסטין, "את רוצה לישון?" שאל, לאחר מכן גיחך, והנהנתי כתשובה.
הוא התיישב על הרצפה הקרירה ותפח על כתפו, רומז לי להשעין עליו את הראש, "אני יותר בקטע של כפיות" אמרתי ונפלט מפי צחקוק קטן, "אני הכפית הקטנה!" אוסטין מיד הכריז, "אבל אני אוהבת להיות הכפית הקטנה" אמרתי בפרצוף עצוב ובהיתי באוסטין לכמה שניות, עד שייכנע.
"אוקיי אוקיי אני לא יכול לומר לך לא" לבסוף אוסטין נכנע, "יופיי!" שמחתי והסתדרנו ככפיות, מכוסים בשמיכת הפיקניק.
לא לקח הרבה זמן עד שנדרמתי, אפילו שההרגשה לישון לצד מישהו לא הייתה מוכרת לי, חדשה, אבל ליד אוסטין הרגשתי בטוחה.