העיינים שלו...

פרק שביעי

אוסטין ניגב את דמעותי, בעדינות תפס את סנטרי, קירב את פניו אל שלי ונישק אותי.

לקח לי קצת זמן להבין מה קורה, הכל קרה כל כך מהר..
פתאום הבנתי. יש לאוסטין 14 אקסיות, וחברה! מיד דחפתי אותו ממני, לא ידעתי מה לעשות, הייתי כל כך מבולבלת. אז פשוט ברחתי.
כשיצאתי מהכיתה ראיתי את אמה נשענת על אחד הלוקרים, משחקת בטלפון ומחכה לי. מיד תפסתי את ידה והובלתי אותה אל מחוץ לבית הספר.

נקודת מבט אוסטין
'דפוק! אתה פשוט דפוק!' חשבתי לעצמי בעצבים. 'למה שתעשה את זה? היא הבסטית שלך' 'אבל היא אמרה שהיא רוצה להיות יותר..' 'אולי זה לא היה באמת?' 'שיט מה עם ג'קי?' אני כל כך מבולבל כרגע, אבל אני יודע מה הלב שלי רוצה.

נקודת מבט אמה
"הכל יהיה בסדר סקרלט..." אמרתי לה ומחיתי דמעה מפניה. הייתי מאוד מבולבלת ולא ידעתי מה לומר. אני וסקרלט יושבות על המיטה שלי בחדרי, מנסות להבין מה קורה. כשיצאנו מבית הספר היא נראתה.. בסערת רגשות ענקית. הייתי חייבת לקחת אותה לביתי, לנחם ולעזור. היא החברה הכי טובה שלי, או בעצם היחידה. לא הייתי רוצה שדבר דומה יקרה לי עם ברנדון...
'אני יודעת מה יכול לנחם אותה!' פתאום עלה במוחי רעיון, "סקרלט אנחנו הולכות לשופינג!" אמרתי עם פנים מוארות. "מה שופינג עכשיו?" סקרלט שאלה בבלבול, עינייה היו נפוחות מהבכי והדמעות, "תסמכי עליי, יהיה כיף!" אמרתי בשמחה והתחלתי לארגן לנו את הבגדים שנלבש. "למה אנחנו צריכות שתכיני לנו בגדים?" סקרלט שאלה עוד שאלה, "את צריכה להכיר בנים חדשים, כאילו דא" עניתי כאילו זה היה מובן מאליו, "את תיראי כל כך טוב שאוסטין יתחרט שהוא... רע" הוספתי, "רגע איך אוסטין יראה אותי אם אנחנו הולכות רק שתינו?" עוד שאלה.. "אני אעלה אותנו לסטורי באינסטגרם שלי, כמובן. עכשיו תפסיקי לשאול שאלות ותעזרי לי לבחור אודם!" שתינו צחקקנו והתחלנו לבחור תלבושות.

נקודת מבט ברנדון
"נו ומה אתה רוצה שאני אעשה עם המידע הזה?" שאלתי את אוסטין אחרי שהוא סיפר לי בטלפון על מישהי שהוא נישק או משהו כזה, לא ממש הקשבתי. "אמור להיות לך אכפת מסקרלט, אתם חברים טובים" שמעתי את הציניות בקולו, וקצת עצב במשך השיחה. "רגע, סקרלט?? נישקת את סקרלט?" שאלתי מופתע אחרי שהבנתי על מה הוא דיבר, "כן חכם גדול, על מי אתה חושב שדיברתי ברבע שעה האחרונה?" ענה לי בכעס ומעט ציניות, "עכשיו הכל מתחבר לי.." אמרתי אחרי שחיברתי 1 ועוד 1. הייתי שתיקה קצרה לאחר מכן. "נשמע עצוב.." לבסוף עניתי, "כן.." אוסטין הסכים איתי, למרות שידע זאת כבר. "אוקיי ביי" אמרתי לו לפני שניתקתי את השיחה ומיהרתי להתארגן כדי לבוא לביתו, הוא לא יודע והוא יכול לחשוב שאני חצוף, אבל.. הוא יבין כשאני אגיע.

**לאחר חמש דקות**

דפקתי על דלת ביתו הלבנה, בצדדיה יש חלונות שאי אפשר לראות דרכם בבירור. הייתי בביתו הרבה פעמים, בין אם כדי לעשות עבודות, ובין אם כדי לשבת ולדבר.
הדלת לא נפתחה לאחר כמה דקות ונזכרתי שהוריו גרושים, מה שאומר שיש לו שני בתים. 'מה אם הוא לא בבית הזה?' חשבתי לעצמי. אך למזלי פתאום נפתחה הדלת. הדמות אשר פתחה אותה הייתה אישה מבוגרת, בסביבות שנות ה40 לחייה, אך יפה מאוד. בעלת שיער בלונדיני יפהפה, ועיניים כחולות כמו של אוסטין. היא חייכה אליי מיד. "היי אמילי" אמרתי בחיוך. "היי ברנדון, אתה מוזמן להיכנס, אוסטין בחדר שלו" "כמעט חשבתי שהוא לא בבית" אמרתי לה בהקלה, היא צחקקה ונתנה לי להיכנס. הלכתי לחדרו של אוסטין ופתחתי את הדלת כאילו הייתה של החדר שלי, "לפעמים אני שוכח כמה אמא שלך נחמדה" ושכחתי שהוא סיפר לי על מה שקרה עם סקרלט. אוסטין שכב על גבו במיטתו, עיניו בהו בתקרה, גם כשנכנסתי. "אנחנו הולכים לקניון להשתחרר קצת" אמרתי לו כדרך אגב, "טוב" אמר כאילו אין לזה משמעות, במין קול מדוכא. "תתארגן אנחנו הולכים למצוא לך חברה חדשה" אמרתי והתישבתי על מיטתו, "מה?" שאל בקול המדוכא שלו, "נו תתארגן כבר יבטטה" האצתי בו, הוא קם והתחיל להתארגן. את האמת לא ציפיתי ממנו לקום.

נקודת מבט סקרלט
אני ואמה לקחנו אוטובוס וירדנו בתחנה של הקניון. הסתובבנו בכמה חנויות וקנינו קצת בגדים. כשהתעייפנו מהסיבובים החלטנו ללכת לאכול, ואיפה נאכל חוץ מבמקום האהוב עלינו, 'מקאוכל מהירנלדס'!! תפסנו מהר שולחן לפני שייקחו לנו אותו, היינו צריכות שמישהי מבינינו תשמור עליו בזמן שאחרת תלך להזמין לנו, אז אני התנדבתי.

נקודת מבט אוסטין
אני וברנדון נסענו לקניון, טוב אולי זה יגרום לי לשכוח את.. מה שקרה. ישר כשהגענו לקניון רצינו לאכול, כי מה אפשר לעשות בקניון חוץ מלאכול? אז הלכנו למסעדה שברנדון המליץ עליה, קוראים לה 'מקאוכל מהירנלדס' או משהו כזה.. ברנדון אמר שהוא ילך להזמין אוכל ואני אחפש שולחן, אז הסכמתי, אין לי גם ככה כוח לעמוד בתור עם כל מיני אנשים...
ופתאום, כשחיפשתי שולחנות ראיתי שולחן ריק, התקדמתי אליו במהירות והתישבתי על הכיסא שלידו, ופתאום ראיתי את סקרלט, יושבת בשולחן שליד. היא הייתה לבושה כל כך יפה, אבל לא יותר מהרגיל, הרגשתי.. שאני לא יכול להוריד ממנה את העיניים, לא יכלתי להתעלם.
היא הייתה בטלפון אז היא לא שמה לב אליי, כנראה שהיא ראתה סרטונים מצחיקים כי מדי פעם היא צחקקה. הצחוק שלה.. הוא כל כך יפה, אני יכול להקשיב לו שעות.
פתאום היא הרימה את המבט.

נקודת מבט סקרלט
כשחיכיתי שאמה תביא את האוכל ראיתי סרטונים של כלבים חמודים ומצחיקים, אני פשוט אוהבת כלבים. שמעתי צעדים של אדם שהולך במהירות כדי לתפוס שולחן, אך לא ייחסתי לכך חשיבות, כולם עושים את זה. אבל פתאום הרחתי את ריח הבושם המוכר ש.. לא ידעתי שאני כל כך אוהבת. אוסטין.
מיד הרמתי את מבטי, אם אני אגיד שאני לא שמחה זה יהיה שקר נורא. אני לא יודעת למה אני כל כך.. מאושרת לראות אותו. הלב שלי פעם חזק, הסתכלתי אל תוך עיניו, העיניים שלו, שאני כל כך אוהבת, לא חשבתי הרבה, הלכתי אחרי הלב, קמתי אליו, לקחתי את ידו אל תוך ידי רומזת לו לקום, ופשוט, נישקתי אותו.
זה יכול להיות שגוי, זה יכול להיות מרושע, אבל.. כולם אומרים ללכת אחרי הלב, נכון?

נתראה בפרק הבא, הלא כן?😈💙