הנבחר

וואו

האלפות לוקאס ואישו כבר גדלו והגיע הזמן שלהם לקבל את האומגה הנבחרת שלהם.

הם כבר בני 21- כל אחד מהם שרירי ויפה. לוקאס היה בעל פנים חדות עם עיניים ירוקות ושיער חום בהיר וחלק- נמשך למעלה בבלורית קטנה וצבע עורו שחום כמו מוקה- כמו אימו.

ואישו היה פנים חדות- בדומה ללוקאס. בעל עיניים שחורות ושיער מתולתל ויפה ועור לבן כמו השלג.

האומגה הנבחרת: שיין חיי חיים טובים ורגועים, הוא היה בגובה ממוצע עם שיער חום שמשוך לאחורה היו לו פנים יפות עם עיניים חום שוקולד- תואמות לשיערו החלק. לא קרה אצלו שום דבר מיוחד. המשפחה שלו היו אנשים טובים שקיבלו את היציאה שלו מהארון יפה והיו לו 2 אחים תאומים קטנים וחמודים. הם היו טיפה עניים אבל היה להם מספיק כסף כדי להאכיל ולגדל טוב 5 נפשות.

למשפחה של שיין הייתה מסעדה קטנה וביתית. אבא של שיין ניהל את החשבונות ואמא של שיין בישלה וניקתה ומתי שצריך שיין היה עוזר לה קצת לבשל ולשטוף כלים ולמלצר.

באותו יום היה ה-1.4 היום הולדת ה-18 של שיין ומשפחתו חגגה לו במסעדה. אמא שלו אפתה עוגה והתאומים הקטנים עזרו לקשט הכל לפני ששיין חזר מהעבודה שלו בחנות בגדים שהייתה בעיר.

"הפתעה!!" צעקו בני משפחתו מתי שנכנס.

"וואו איזה יופי" אמר שיין והסתכל על התאומים היפים בשני השש "אתם קישטתם ככה יפה בשבילי?" התאומים רצו אל אחיהם הגדול שהרים אותם כל אחד בכל יד ואמרו" כן כן אנחנו קישטנו, אתה אוהב??" "בטח שאני אוהב!!" אמר שיין אמר וחיבק את התאומים הקטנים שחיבקו אותו בחזרה.

כולם ישבו לאכול את העוגה הטעימה ולברך את שיין בברכה אישית של כל אחד עד ששמעו דפיקות בדלת.

"אני אלך לראות מי זה" אמר שיין וקם.

כששיין פתח את הדלת הדבר האחרון שהוא ציפה לראות את משפחת המלוכה ובניהם את התאומים המלכותיים, לשיין היה סוד קטן, היה לו סוג של קראש על התאום לוקאס. הוא חשב שלוקאס כל כך מתחשב בממלכה והוא היה כזה רגוע ושליו ובנוסף לכל זה הוא היה יפייפה.

"אתה שיין הייר?" שאל שומר הראש שעמד ליד הדלת

"כ-כן, איך אפשר לעזור?"

אישו חייך חיוך יפה קטן ושאל "אפשר להיכנס?"

שיין פתח את הדלת לרווחה ואמר "ב-בטח"

אחרי שכולם נכנסו הוא סגר את הדלת והוביל אותם לסלון, איפה שמשפחתו הייתה.

והוריו קפצו ממקומם ונעמדו, מסתכלים על משפחת המלוכה שעומדת כרגע בסלון ביתם.

"אדונים...מה אדונים נכבדים שכמוכם עושים בביתנו הצנוע?" שאל אביו של אדם.

"משפחת הייר היקרה, אין צורך בכזאת רשמיות אנחנו עומדים להפוך בקרוב למשפחה אפשר שנשב ונדון בנושא?" אמר אישו

"מ-משפחה?" אמר שיין.

"כן, משפחה" אמר לוקאס בחיוך חמוד ופתח את פיו בפעם הראשונה מאז שבאו.

הוא לא יכל להפסיק להסתכל על שיין, שיין היה יפה, לא, יותר מזה, הוא היה יפייפה.

"כן כן בטח כבודם יותר ממוזמנים לשבת!" אמר אביו של שיין.

לוקאס ושיין התיישבו על שתי הכורסאות שהיו בסלון והסתכלו על שיין היפה שישב בספה מולם.

"שיין... מה שלומך?" שאל אישו בזמן שהוא סורק את גופו ופניו היפים

"אני בסדר גמור תודה לך, מה שלומך אדוני?" החזיר שיין בנימוס

"אנחנו מעולה, אתה יודע למה?"

"לא אדוני, למה?"

"בגלל שמצאנו את האומגה שלנו עכשיו, ויותר מזה... הוא יפייפה..."

שיין הסמיק אבל לא אמר דבר, הוא חשב על האפשרות שזה לא מדובר עליו.

"האו-אומגה שלכם?" שאל אביו

" כן, שיין...אתה האומגה הנבחר, אתה האומגה שלנו..." אמר אישו בקול שקט עם עיניים נוצצות מאהבה.

" אני האומגה הנבחר??"

"כן... איזה מזל יש לנו... נכון לוקאס?" שאל אישו

"כן...אתה כל כך יפה..." אמר לוקאס כשהוא לא מוריד את העיניים משיין, העיניים של שיין ולוקאס נפגשו ושיין הסמיק קצת והזיז את הראש. "לא, תרים את הראש...תסתכל עליי"

שיין הרים את הראש והסתכל על לוקאס.

לוקאס בהה בו כמה שניות וחייך חיוך קטן ומקסים.

"אז שיין, מה אתה אומר על דייט? שנלמד להכיר אחד את השני..."

"אמ.. בטח... מתי?" שאל שיין

"מחר בשמונה נאסוף אותך מפה תהיה מוכן" אמר לוקאס וקם ממקומו. אישו קם אחריו והסתכל על שיין שגם נעמד כדי ללוות אותם לדלת. "נתראה מחר" אמר ורכן לנשק את מצחו. שיין הסמיק, חייך חיוך קטן ופנה לדלת.

כשהתאומים הלכו שיין עלה לחדרו ונשכב על המיטה והלב שלו פעם כשדמיין את הדייט מחר...