הנבחר

וככה זה התחיל

בצהריים התאומים התעוררו אחרי שעה ושיין הקטן היה עדיין ישן הם הסתכלו עליו כמה שניות מלטפים את שערו הרך בעדינות ויוצאים מהחדר.

שיין התעורר כעבור שעתיים וראה שהוא נמצא לבד אז הוא יצא מהחדר ושל את המשרתות איפה התאומים והן ענו לו שהם בבריכה של הטירה מתאמנים בשחיה.

שיין ירד לבריכה ומצא את התאומים נמצאים שם, הם ישבו להתייבש על הכיסאות הארוכים, שיין בא להיכנס ואז הוא שמע את לוקאס אומר "ומה עם המשפחה שלו...? איך נגיד לו שהוא לא יפגש איתם?"

'מה...? למה שהוא לא יפגש עם המשפחה שלו...?'

"הוא בטח יהיה עצוב..." אישו אמר, הם אפילו לא ידעו כמה...

"אני לא רוצה לפגוע בו...הוא נראה כזה תמים וקטן...אני לא רוצה להרחיק אותו מהם..."

"אני יודע, אני גם לא רוצה אבל אתה יודע שככה זה עובד אישו..."

"אבל אפילו לא אמרנו לו..."

"ובכל זאת...אנחנו נצטרך להיות שם הרבה בשבילו..."

שיין שמע את זה והתבלבל לגמרי הוא לא ידע איך להגיב.. הוא יצא מהמחבוא שלו ואמר "למה שאני לא אראה את המשפחה שלי?" גורם לתאומים לקפוץ ממקומם ולהסתכל עליו בחשש

"שייני, מתוקי...בוא תשב אהובי, אנחנו צריכים לדבר" אישו אמר

"אין על מה לדבר! אני רואה את המשפחה שלי כל יום ואם לא אני לא רוצה להיות מיועד ואני לא אסים להתחתן איתכם!" שיין צעד ויצא מהחדר בריצה הולך לחדר של התאומים שרק לשם הוא ידע את הדרך וננעל בחדר האמבטיה.

התאומים נכנסו לחדר ודפקו על הדלת בלי סוף אבל שיין עדיין לא הסכים לצאת...אז הם פשוט התיישבו מחוץ לדלת והסבירו לו משם

"שייני מתוקי אנחנו יודעים שזה קשה אבל אלו החוקים...אנחנו לא יכולים לתת לך להיפגש עם המשפחה שלך בגלל שאתה המיועד ועוד מעט אתה תהיה חלק מהמלוכה נסיך שלי והם פשוטי עם... וזה לא יאה שתיפגש איתם...אנחנו מצטערים...ואנחנו יודעים שלא נצליח להחליף את המשפחה שלך אבל...אנחנו תמיד נהיה פה בשבילך נסיכי...אנחנו מיועדים...ואנחנו נתחתן ונהיה ביחד הרבה הרבה שנים וכשנסמן אותך אתה תהיה רק שלנו לנצח יפה שלי...אנחנו כל כך שמחים שקיבלנו אותך אתה כל כך חמוד, יפה וטוב לב...אתה דואג לנו כל כך יפה ואנחנו יכולים לתת לך את העולם קטני...בבקשה תצא כדי שנראה את הפנים היפות שלך..."אישו גמר את הניאום אבל שיין עדיין לא אמר כלום מהצד השני ולא פתח את הדלת

"יפה שלי... בבקשה אני לא יכול עם השתיקה הזאת שלך..." אישו אמר בשקט

"שיין תצא עכשיו! אם אתה לא יוצא עכשיו אני אשבור את הדלת הזאת!!" לוקאס אמר ושיין ישר פתח את הדלת מפחד כשהוא פתח לוקאס התנפל עליו בחיבוק מוחץ שמרוב שהיה חם ואוהב זה גרם לשני להתחיל לבכות אל תוך כתפו של מי שהחזיק אותו בכאב...כי החיבוק הזה הזכיר לו את הבית ואת החיבוק של אמא שלו כל פעם שהיה חוזר מהעבודה ואז הוא נזכר גם באחים הקטנים שלו ובכה יותר כשהבין שהוא לא יוכל לראות אותם גדלים...

כששיין נרגע מהבכי הסוער והכואב שלו הוא היה מותש ממהלך היום אבל הוא לא רצה ללכת לישון עם הבנים... הוא עדיין כעס עליהם אז הוא אמר לתאומים שהוא רוצה ללכת לנשום ויצא החוצה לגינה.