הנבחר

זה עוד יחזור אליהם...

השלושה קמו לבוקר חמים עם מזג אוויר נחמד ונעים... זה לפחות מה ששיין חשב עד שהוא ירד למטבח..
במטבח חיכתה להם שרה- אמא של התאומים למי ששכח והלונה של הלהקה
לפני כמה ימים בלילה כששיין ישן התאומים החליטו לשאול לעצת הורים, מה לעשות? שיין לא רוצה להיות לונה והוא לא מוכן להקים דיון על זה בכלל, כל פעם שהתאומים מתחילים לדבר על משהו כזה הוא ישר מעביר נושא או מחמיץ פנים עד שהתאומים מעבירים נושא לבד
אז שרה הביאה רעיון- שהיא פשוט תיקח את שיין איתה לסידורים, כדי שהוא יראה מה לונה עושה ואולי היא גם תוכל להוציא ממנו את הסיבה להסתייגות שלו
התאומים לא אמרו לשיין כלום לא על השיחה ולא על הרעיון של שרה
מה שהתגלה כטעות... (נגלה בהמשך למה)
בכל מקרה שרה לא אמרה לשיין כלום גם כן היא רק אמרה לו שהיום, זה יום עמוס לה יותר מהרגיל ושהיא צריכה עזרה
שיין שהיה עם חינוך טוב והיה מנומס כמובן ענה בחיוב לבקשתה ואחרי ארוחת בוקר נעימה וטעימה הוא ושרה יצאו לדרך
*תחנה ראשונה בסדר היום*
🤔 הספרייה? 🤔 מה יש ללונה לעשות בספרייה  שיין חשב לעצמו
הוא אהב את הספרייה,תמיד היה מקום מרגיע ונעים בשבילו מוקף בספרים שהיו כמעט כמו שיריון בשבילו (בזמן המועט שהיה לו) אז הוא לא נרתע ולא פחד יותר מידי ונכנס עם חיוך נעים והקלה שהייתה ברורה על פניו
שרה גם שמחה לראות אותו וידעה שלילד כזה חכם הספרייה לא תהווה איום
הם נכנסו והלכו לספרנית הספרנית כמובן קיבלה את הוד מעלתה הלונה ואת הלונה העתידית בחיוך רחב רחב מאוזן לאוזן ועם קולה השקט והמותאם למקום עבודתה היא הציעה להם שתייה ומנוחה ובבוא הזמן שהם יתחילו את העבודה
התפקיד כמובן היה תפקיד סמלי, לבוא להראות נוכחות אולי לכתוב ולחתום על כמה דברים וזהו אז הם לקחו את זמנם ועבדו בנעימים מיזוג האוויר מקל על שהותם הזמנית והם גם נהנים כל אחד משהותו של האחר
הם ניקו קצת ספרים, הדביקו כאלה ואחרים הכינו לעצמם קפה וחתמו על מסמכים מסויימים ובבוא העת הם חזרו למכונית והמשיכו לתחנה הבאה.
בשעת הנסיעה השקטה שאלה שרה את שיין
"נו?  זה היה כזה נורא?"
שיין שהסתכל מהחלון העביר את פניו אליה ואמר בכנות "לא.. חשבתי שיהיה יותר רע, עמוס באנשים וזה את יודעת.. יותר מידי רעשים.. אני לא מתחבר לכל זה, אני אוהב את הפינה שלי מקום שקט ונעים שאני יכול להיות בו את יודעת.. "
" ובכן יקירי אני שמחה שזה לא היה לך חוויה כל כך רעה, ולתחנה הבאה אנחנו נלך למסעדה חדשה, לא מזמן היא נפתחה והבעלים הוא איש חשוב שאת רווחי המסעדה החליט לתרום לבתי הספר בעיר.. בחור טוב... וכמובן נאכל שם את ארוחת הצהריים שלנו יקירי ולאירוע כזה אנחנו צריכים להיות קצת יותר אלגנטיים אז הביאו לך בגדים בנפרד"
"א-אוקיי.. כמה זמן נהיה שם?" שאל שיין בחשש
"משהו כמו 40 דקות לא יותר מידי" ענתה שרה בקול האופרי אך הנעים באותו הזמן שלה
*המסעדה*
שיין ושרה הגיעו למסעדה ולקחו את הבגדים להחלפה שהביאו להם הם החליפו ויצאו ושיין נעמד קצת מאחורי שרה לצד הימיני שלה
שרה ידעה לתפעל את העניינים והיא גזרה את הסרט האדום שמסמל את פתיחתה הרישמית של המסעדה והבזיקה חיוכים לכל המצלמות הרבות, שיין הסתכל עליה ועשה כמוה, חייך בעדינות את חיוכו המתוק וחיכה להוראתה של שרה
לאחר הניאום הקצר שלה הובילו את שרה ואת שיין לשולחן יפה, מפואר ומסודר בטוב טעם והוציאו את המנות הראשונות
שיין ושרה טעמו אותן ושוחחו בניהם על כל מיני, שרה שאלה איך עם האחים ושיין ענה שבסה"כ כיף, והודה לה על שהיא וכל בית המלוכה מתייחסים אליו יפה, היא כמובן הקשיבה לדבריו בחיוך ושמחה על חינוכו הטוב של השני והם דיברו בנעימים עד סוף הארוחה הטעימה
אחרי הארוחה הם אמרו כמה מילים טובות על בעל המסעדה ועל האוכל הטוב, הם אמרו שהם נהנו מאוד ושולחים המלצה חמה לציבור לבוא גם ולאכול במסעדה.
הם נכנסו ללימוזינה שלהם שליוותה אותם לאורך היום, השעה הייתה כבר ארבע בצהריים ובחוץ היה נעים וחמים והייתה עוד את התחנה האחרונה הבריכה הציבורית החדשה
הם נסעו אליה כנסיעה של חצי שעה שבה הם שמרו על השקט הנעים ומידי פעם אמרו מילה קטנה, שיין שאל אם הם יצטרכו להיכנס לבריכה ושרה אמרה שלא, שהם רק עומדים מהצד ולוחצים ידיים על האדריכל וכל מי שהכין את הבריכה, הוא הנהן בשלווה והם הגיעו לבריכה.
*התחנה האחרונה: הבריכה*
הם הגיעו לבריכה ועשו כמו ששרה אמרה לחצו ידיים ושלחו חיוכים אמרו כמה מילים ועמדו בצד והסתכלו על המתרחש
כשהם סיימו שם לשימחתו הרבה מאוד של שיין, הגיע זמנם לחזור הביתה
שיין היה עייף אבל הוא כן הודה שלא היה כזה נורא.. לא כמו שהוא דמיין לפחות
*בטירה*
כשהוא ושרה הגיעו לטירה הוא ישר הלך למיטה
השעה הייתה שש בערב והוא היה מאוד עייף כבר, הוא צריך להתקלח לאכול ולהיכנס למיטה אבל לפני זה.... "לוקאס ואישו בואו לפה מיד!!!" שיין צעק מחדרו שלו ושל התאומים
התאומים שהתגעגעו לשיין ושמעו את צעקתו חשבו שמשהו קרה ומיהרו לחדר
הם התפרצו דרך הדלת מוכנים להתקפה
אבל אז הם ראו את שיין והבינו שמשהו יותר גרוע ממתקפה קרה... שיין עמד באמצע החדר על פנים כועסות לעבר התאומים, הוא שילב את ידיו והזיז את רגלו בעצבנות
התאומים שהבינו את הטעות מיהרו לצאת מהחדר ולברוח אבל שיין דיבר אליהם בקול קריר ושקט "שלא. תעזו. "
התאומים הסתכלו אחד על השני וחשבו על אם כדי להם לברוח או להישאר, והחליטו שהם כבר ככה תקועים אז שישארו ואם יקרה משהו שיברחו לשירותים..
"ש-שייני מתוקי?" אישו אמר בחשש
"א-אל תכעס שייני זה היה לטובתך מתוקי" לוקאס אמר בקול מפייס
"לטובתי?!  לטובתי!??!  איךךך בדיוק להזיז אותי בכל העיר זה לטובתי?! אתם שניכם תקשיבו לי טוב, אם עוד פעם אחת אתם עושים דבר כזה או מדברים עם שרה בלי להגיד לי אתם שניכם ישנים כל הספה!!  הבנתם?!" התאומים הורידו את ראשם כמו כלבלבים והנהנו חסרי אונים
"יופי... עכשיו תבקשו סליחה!"
"סליחה שייני" התאומים אמרו והלכו לצידי שיין
"לא התכוונו... חשבנו שזה לטובתך שתראה שלהיות לונה זה לא כל כך נורא... " לוקאס אמר
"כן... רק כי פחדת ורצינו להרגיע אותך ולהראות שאין לך ממה לפחד.. זה לא תפקיד רע..." אישו אמר
אישו חשב וקצת הרפה מגופו "בסדר... תודה שרציתם לעזור לי... אבל אם אתם עושים את זה עוד פעם אחת אני תולש לכם תבייצים ומכין לי שקשוקה שמעתם אותי?!" התאומים המפוחדים מיהרו לחבק את שיין ולהנהן בפחד
"יופי טופי, עכשיו כשזה סודר אם תסלחו לי אני הולך למקלחת אני מותש" התאומים הנהנו לבן זוגם הקטן ונכנסו למיטה מחכים לו בסבלנות וכששיין יצא הם ירדו לאכול ארוחת ערב חמה וטעימה, הם עלו שוב למעלה ושכבו במיטה, שואלים את שיין על יומו ועל מה שלומו, איך היה עם שרה ואם הוא נהנה, ושיין העייף לאט לאט נרדם, גורם לתאומים להסתכל עליו ולדבר על כמה הוא חמוד בניהם עד שגם הם נרדמו, צמודים כולם ביחד, ישנים שינה טובה במיטתם החמה...

~שאאאאאלום לכם חברים קודם כל אני אגיד לכם תודה רבה על ההצבעות המתמידות ועל עוד מעט 1000 קריאות, בפרק הזה יצא לי קצת חרוזים למרות שממש השתדלתי שיצא כמה שיותר רגיל וחשבתי על כל פסקה כמה פעמים, מקווה שאהבתם ותודה שאתם סבלניים❣️~