הנבחר

let it go darling

בבוקר שלמחרת אישו ולוקאס התעוררו לפני שיין
הם יצאו מהחדר כדי לדבר ולתת לשיין להמשיך לישון...
"לוקאס?" אישו שאל כשהם יצאו לגינה
"הממ?"
"מתי נציע לשיין נישואים?"
"... בקרוב..  קודם, לפני חתונה, אני רוצה שהוא ירגיש טוב איתנו אישו.. שהוא יהיה שמח ושיחייך הרבה לידנו... כשזה יקרה, כשהוא יהיה שמח ויאהב אותנו מכל הלב בחזרה
אז נציע לו נישואים"
אישו שמע את הדברים וענה "מתי יהיה לנו ילדים?  מה עם אמא ואבא?  שיין לא רוצה להיות לונה לוקאס...  והאמת שהוא דיי צודק אתה יודע
נדחפנו לו לחיים משום מקום וישר לקחנו אותו... אולי כל זה מהיר מידי בשבילו?"
"אולי..  אבל אני לא אוותר עליו אישו, הוא האומגה שלי הוא הנבחר שהירח הביאה לעולם בשבילי. אני לא יכול לתת לו ללכת"
אישו הסתכל על לוקאס והנהן בשקט כמסכים עם דבריו
השניים נכנסו וראו ששיין כבר התעורר וחיכה להם במטבח לאכול ארוחת בוקר
התאומים התיישבו במקומותיהם וכל אחד נתן נשיקה לשיין לוקאס בראש ואישו בלחי מברכים אותו בבוקר טוב ומחייכים אליו חיוכים חמים
שיין חייך אליהם בחזרה ברכות והחזיר להם ברכת בוקר טוב
אחרי אתמול, כששמע את מה שהתאומים אמרו לו על המשפחה שלו ועל שעכשיו טוב להם הוא רגוע הרבה יותר, הרגיש קליל יותר והחליט לשחרר את כעסו על התיאורים ועל המצב ונתן לתאומים פתח קטן ללב שלו... בכל זאת הוא הבין שזה הגורל זה מה שאלת הירח החליטה בשבילו ובכנות הוא לא סבל יותר מידי
הוא אהב את התאומים, הם היו טובים אליו ונחמדים
הם דאגו לו תמיד וגם היו מאוד לטעמו של שיין אז שיין החליט לשחרר ולוותר על המאבק שבכל מקרה לא יצליח לו ופשוט לאהוב את התאומים...
התאומים ושיין ישבו ואכלו בנחת שמחים על חברת בן זוגם הרגוע יותר
אחרי שגמרו לאכול שלושת הבנים נשארו לשבת, לא בטוחים מה לעשות עכשיו
"א.. רוצים ללכת לקניון?" אישו הציע
לוקאס ושיין הסתכלו עליו
לוקאס הנהן ושיין חייך ואמר "רעיון טוב אישו"
והשלושה קמו להתארגן

*בקניון*
נקודת מבט לוקאס:
הוא כזה יפה... הסתכלתי עליו מביט בחלון של חנות תכשיטים והתקרבתי אליו
"אתה רוצה מפה משהו?" שאלתי אותו
הוא הסתכל עלי וחייך "לא לא רק הסתכלתי"
הנהנתי בראשי והמשכנו ללכת
אישו הלך לחפש משהו שהוא ראה בחנות אחת ואני ושיין המשכנו להתקדם לאוכל בנתיים
התיישבנו באיזור המסעדות והתחלנו לחפש מה אנחנו רוצים לאכול
"הממ מקדונלדס? " שאלתי
הוא הנהן ואמר "אפשר"
"או סושי גם אפשר או.. פיצה או שווארמה
תחליט אתה קטני"
"אני יכול?"
"כן בטח תבחר מה שבא לך" עניתי לו
"אמ... סושי? " הוא הסתכל עלי מחכה לאישורי
הנהנתי בראשי והלכתי לסושי, מזמין את האוכל לשלושתינו
אישו בא עם שקית מהחנות שהיה בא בדיוק כשהאוכל שלנו היה מוכן
אני ואישו הלכנו להביא והתיישבנו בחזרה עם האוכל על השולחן
שיין היה נראה שמח מהאוכל ומהמצב בכללי ואנחנו גם כן
כולנו אכלנו ואני ואישו לא באמת יכולנו להפסיק לבהות בשיין הקטן
הוא היה כזה פיצקי...
הידיים הקטנות שמחזיקות את הצ'ופסטיקס והשיער השחור ורך שנפל לו על המצח... כל כך יפה...
היה נראה שהקצוות של השיער נכנסות לו לעין קצת אז בלי לשים לב שלחתי את ידי קדימה ועם אצבעותי הברשתי את השיער הצידה קצת
הוא הסתכל עלי בחיוך ומבוכה קטנה ואני חייכתי אליו בחזרה
כשסיימנו לאכול קמנו כולנו והמשכנו להסתובב
קנינו לשיין ולנו גלידה ושיין אכל בשמחה ואני ואישו סתם נהנינו להסתכל עליו
כשסיימנו הכל בקניון ואישו יצא עם שלל רב החלטנו לחזור הביתה
נקודת מבט כללית:
כשהשלישיה חזרה הביתה יכלו לראות בבירור ששיין עייף.. הוא בקושי הצליח להשאיר את העיניים שלו פתוחות
לוקאס ואישו חייכו אליו ברכות, מסתכלים עליו ועל הפנים החמודות והקצת אדומות שלו... הלב שלהם נמס כמו גלידה ביום חם... לוקאס ואישו ליוו את שיין הקטן והישנוני לחדר שלהם ולמיטתם המרווחת, נותנים לו לישון
התאומים לא היו יותר מידי עייפים.. בכל זאת עדיין לא ממש ערב, השעה חמש בצהריים.. אז הם פשוט נשארו לצידו של שיין כשההוא היה ישן ודיברו בניהם על סתם דברים בעודם מסתכלים על שיין הקטן שכבר נרדם..

~ובכןןן חברההה קודם כל מארחאבה לכולם, שלומכם טוב?  אשמח לשמוע אם כן וגם אם לא
אז
כן אני יודעת קצת לקחתי את הזמן שלי עם הפרק הזה וכאילו עכשיו כולם כותבים וזה אבל אני במקום לכתוב אני פשוט קוראת את הכל ולדעתי זה פשוט נפלא ואני מקווה שגם אחרי התקופה הארורה הזאת הכותבים ימשיכו לכתוב בתדירות כזאת... אז הינה לכם, מקווה שמי שקורא את זה יאהב ותגידו לי אם יש לכם משהו שהייתם חושבים שיכול לשפר את הספר/את הכתיבה שלי ☺ ניפגש בשמחות מתוקיים 😘~