הנבחר

הדייט

למחרת בבוקר שיין התעורר מוקדם כדי להיות הכי יפה ומאורגן שאפשר. הוא סידר את השיער ולבש את הבגדים הכי יפים שלו מהמבחר המצומצם. הוא התלבט לרגע והחליט לשים גלוס שקוף... על כל מקרה שיהיו לו שפתיים רכות.

הוא הסתכל שוב במראה ובדק שהכל מושלם ואז שמע צלצול בדלת. הוא ירד במדרגות ופתח את הדלת והוא ראה את לוקאס ואישו...הוא בהה בהם בשוק ופלט "וואו..." אישו ולוקאס חייכו חיוך גדול ואישו אמר "אתה מוכן?"

שיין כחכח בגרונו ואמר "כ-כן אני מוכן...בואו נלך.." ויצא מהבית.

הם הלכו בשביל הכניסה עד שהתאומים נעצרו מול מכונית שחורה וגדולה.

לוקאס פתח את הדלת בשביל שיין והסתכל עליו בחיוך מסמן לו להיכנס. שיין נכנס והתיישב באמצע המושב, לוקאס מימינו ואישו משמאלו.

שיין היה לחוץ, הוא לא הפסיק להזיז את הרגל עד שלוקאס שם לו יד על הירך, שיין הרים את פניו לכיווו לוקאס, לוקאס חייך ואמר בקול מרגיע ונעים "אל תהיה לחוץ...אנחנו נהנה"

שיין חייך בחזרה ובאמת נרגע.

כשהם הגיעו שיין יצא מהאוטו אחרי לוקאס וראה ים יפייפה בעיר שלו אין ים ובגלל מחסור בכסף הוא אף פעם לא יכל לצאת מחוץ לעיר כדי לראות את הים... לוקאס ואישו ראו שהוא מתלהב ואוהב את הים. הם תכננו ללכת לאכול אבל...שיין היה כל כך יפה כשהוא מסתכל על הים בכזאת הערצה... אז הם החליטו פשוט לשבת על חוף הים ופשוט לדבר...

הם שאלו אותו על המשפחה שלו ועל איך היה לו בית הספר לפני שסיים את הלימודים. הם שאלו על איזה ילד הוא היה ואיך היה מתנהג ואיזה אוכל הוא הכי אוהב ושיין ענה להם שהוא אוכל פשוט הכל... הם שאלו "אין לך מאכל ספציפי שאתה הכי אוהב?"

"האמת שאף פעם לא אכלתי מחוץ לבית...אף פעם לא היה מספיק כסף" הוא אמר בשקט..

לוקאס ואישו הסתכלו אחד על השני ואז לוקאס נעמד והושיט יד לשיין מסמן לו לקום. שיין תפס את ידו, נעמד והסתכל עליו בבלבול. "בואו נלך לאכול" אמר לוקאס "בוא נמצא את המאכל האהוב עלייך..." ומשהו בליבו של שיין רטט מחום.

הם הלכו להם על החוף עד שהגיעו למסעדת סושי, הם נכנסו למסעדה וביקשו מהמלצרית שולחן לשלושה. כשהם התיישבו ופתחו את התפריט ופתאום שיין השתנק וסגר את התפריט.

"מה קרה?" שאל אישו "ה-הדברים פה יקרים מידי..." אישו הסתכל עליו ואמר "שיין...כסף זאת לא בעיה תזמין מה שאתה רוצה מתוק..."

שיין הסמיק מהכינוי ופתח עוד פעם את התפריט בהיסוס...

פתאום אישו סגר האת התפריט והניח על השולחן, הוא סימן ללוקאס לסגור גם ולחש לו משהו באוזן שיין לא שם לב למתרחש בגלל שהוא ניסה להבין את התפריט ואת השמות של כל המאכלים המוזרים האלה עד שלוקאס נעמד ובא לידו, לקחת לו את התפריט ושלח לו קריצה קטנה.

אישו קרא למלצרית ולחש לה משהו באוזן והיא חייכה והנהנה בנימוס. פתאום יצאו מהמטבח מלא מלצרים שלכול אחד מהם הייתה צלחת מפוצצת באוכל מנודלס עד סושי ומרקים ובקיצור כל האוכל ששיין ראה בתפריט.

כשהמלצרים שמו הכל על השולחן שיין שאל "מה זה? אפילו לא הזמנתי מנה אחת מכל מה שפה...למעשה לא הזמנתי בכלל!"

אישו חייך ואמר "ראיתי שהיה לך קשה לבחור אז פשוט הזמנתי הכל"

"או וואו...אמ תודה רבה אדוני...לא היית צריך לטרוח כל כך..וגם זה בטח עולה הון.."

"שיין נסיך אתה לא צריך לקרוא לי אדוני, אנחנו עומדים להתחתן" אמר אישו בחיוך ענק "וגם זה אפילו לא חצי מכל מה שאנחנו יכולים להביא לך, אנחנו נביא לך כל מה שתרצה... רק תבקש וזה יהיה שלך" הוא המשיך. שיין הסתכל עליו וחייך חיוך אסיר תודה.

הם ישבו ואכלו עד שהיו מלאים, ואת כל האוכל שנשאר הם ארזו למשפחה של שיין.

כששיין חזר הביתה עם כל השקיות המפוצצות אוכל שהתאומים עזרו לו להכניס היום עוד לא נגמר... הוא הסתובב ושאל את התאומים שעמדו לו בסלון " אמ...רוצים לשתות משהו אולי?" "לא תודה" הם ענו בתיאום ובנימוס. "אמ... אז רוצים אולי לראות את החדר שלי...? הוא שאל "כן אנחנו נשמח" הם אמרו בהתלהבות קטנה.

שיין הוביל אותם במעלה המדרגות ופתח את דלת חדרו, נותן לתאומים להיכנס. התאומים הסתכלו על כל החדר ואז אישו שאל "אפשר לשבת?" והצביע על המיטה "ב-בטח!". אמר שיין במבוכה. התאומים התיישבו ושיין לקח את הכיסא שהיה לו בחדר והתיישב מולם עם ראש מושפל הוא עדיין לא התרגל לזה שהוא נמצא ליד בני המלוכה ויותר מזה שהוא עומד להתחתן איתם...