הנבחר

לגמרי מקנא

בבוקר שאחרי זה הוא כבר לא כעס על התאומים והחליט להניח את העניין בצד.

לפתע התאומים באו אליו ונראו רציניים אבל לא עצובים...הם נישקו אותו כרגיל והתיישבו לצידו על הספה, נותנים לו להצטנף בהם ולהתעורר לאט לאט.

"אהובי....אנחנו צריכים לדבר..." אישו לחש לאוזנו של שיין.

"רגע אישו בוא קודם ניתן לו להתעורר ולהתפקס...יפה שלי בוא, קום תצחצח שיניים ואז תרד למטה ונאכל ארוחת בוקר" לוקאס אמר בקול נעים ושיין התמתח- גורם לליבם של התאומים להתחמם מרוב שהוא היה חמוד כשהוא קם לצחצח את השיניים אישו משך אותו למיטה בחזרה ונישק לו את כל הפרצוף גורם לשיין לצחוק כי זה היה כל כך מדגדג וכשאישו הפסיק לאט וגם הצחוק של שיין דעך לוקאס דיגדג אותו בכל הגוף גורם לפרץ צחוק חדש לצאת מפיו.

כשהם נרגעו הם התארגנו וירדו למטה לאכול. ובאוכל שיין היה נבוך ועצבני כי הוא ידע שהם הולכים לדבר איתו על המשפחה שלו....הוא באמת לא רצה לעזוב אותם....הוא אוהב אותם יותר מידי אבל...הוא גם אוהב את התאומים... הוא לא חשב שהם יתחברו ככה מתישהו אבל הוא באמת חש אליהם חיבה חזקה יותר מברגיל...

"שיין?" אישו שאל

"כ-כן?" שיין יצא ממחשבותיו

"הקשבת למה שאמרתי?"

"ל-לא, אני מצטער, מה אמרת?"

"אמרתי אם טעים לך אהוב?"

"כ-כן...הכל טעים..."

"שיין תסתכל עלי קטני" לוקאס אמר בקול ברור ויפה. שיין הרים את הראש שלו והסתכל לתוך עיניו הירוקות

"בדיוק ילד שלי...אל תפסיק להסתכל...אף פעם..." לוקאס לחש ושיין הרגיש כמו מהופנט... "תנשק אותי" שיין ביקש בלחש, לוקאס קם והלך אל הכיסא של שיין חפן את פניו ונישק אותו באהבה ותשוקה

שני הנערים היו בעולם משלהם אבל היה אחד בחדר שממש לא היה מרוצה מהעולם הזה....

אישו כחכח בגרונו מוציא את השניים מהעולם הקטן שהם נכנסו אליו.

לוקאס ניתק את הנשיקה וליקק את שפתיו, מסתכל על השני שפתח את עיניו לאט עד שפגש שוב בעיניו של לוקאס וראה שההוא מסתכל עליו והסמיק כמו עגבניה גורם ללוקאס לגחך ולחזור למקום שלו בשולחן.

"שיין, אנחנו צריכים לדבר על המשפחה שלך." אישו אמר בקול פחות נחמד מבדרך כלל גורם ללוקאס- שמכיר את אח שלו להסתכל עליו ולראות אותו עצבני וקר-כמו שחשב

"לפני זה, אישו בוא איתי לחדר אני צריך אותך" (האהא) לוקאס קם, לקח את היד של אישו וגרר את אח שלו למעלה.

"אה! מה אתה רוצה? תעזוב אותי!" אישו אמר כשלוקאס משך אותו לחדר

"עכשיו אתה יכול להגיד לי מה קרה" לוקאס הסביר את עצמו

"לא קרה כלום, אל תעשה את זה שוב" ענה אישו בקרירות

לוקאס התקרב אליו ותפס בכתפיו "אישו...אתה אח שלי...אתה התאום שלי...אני מכיר אותך וקורא אותך כמו ספר פתוח...אני יודע שקרה משהו, תגיד לי"

"דיי לוקאס, תעזוב, אני לא רוצה לדבר על זה" אישו אמר בכניעה

"אתה...אתה מקנא...?שלי יש קשר טוב עם שיין?" שאל לוקאס בשקט

"נמאס לי ממך" אישו סינן בשקט ויצא מהחדר, הולך בחזרה אל שיין הקטן שחיכה להם ואכל בשקט

"שיין" אישו אמר בקול תקיף וקריר

שיין נרתע מעט "מ-מה...?"

"אתה צריך לבחור זה או אנחנו או המשפחה שלך, תבחר עכשיו"

לוקאס ירד במדרגות בדיוק שאישו הרים את קולו במילים האחרונות

"תפסיק. למה אתה צועק עליו?" לוקאס התקדם אליו ועמד לפני הקטן

"מי צועק עליו??" אישו הרים את הקול שלו עוד פעם

לוקאס תפס בכתפיו של אחיו "אישו די, זה לא אתה" לוקאס אמר בקול רגוע שהרגיש את שיין מתכווץ מאחורי גבו

"אתה לא תגיד לי מה לעשות!!" אישו צעק ונתן ללוקאס סטירה חזקה.

שיין השתנק ונצמד אל לוקאס מחבק אותו מאחורה

"אישו.. אתה מפחיד אותו" לוקאס אמר בלי להתייחס לסטירה, מה שהדאיג אותו היה שיין, הוא לא רצה לאבד את הילד המושלם הזה בגלל אח שלו.

אישו היה נראה שהוא נרגע קצת ואמר "מ-מה?"

"תסתכל עליו, אתה מפחיד אותו"

"שיין...?" אישו בא לגעת בידיו של שיין שעטפו את לוקאס אבל שיין נרתע לאחור בקול בהלה שהחזיר את אישו למציאות והוא התחיל לדאוג.

"שייני קטני? היי, הכל בסדר? אני מצטער מתוקי....איבדתי שליטה...בבקשה תסתכל עלי" אישו ירד על ברכיו, מנסה לתפוס את מבטו של הקטן שהסתיר את פניו בגב של לוקאס.

"בייבי..." אישו ביקש עוד פעם אבל שיין לא הסתכל עליו עדיין.

פתאום שיין הרגיש ידיים חמימות על ידיו והוא ידע שאלו הידיים של לוקאס, מסמן לו שזה בסדר להסתכל. שיין הזיז את ראשו לכיוון של אישו, נותן לאישו לראות את פניו המלאות בדמעות. אישו השתנק ובמהרה עטף את שיין בזרועותיו. נותן לשיין שנרגע מעט והרגיש יותר בטוח עכשיו בזרועותיו של הגדול להתפרק ולהירגע לאט בחזהו. הקטן שיחרר את לוקאס וההוא ישר הסתובב להסתכל על הקטן מלטף את פניו ומוחא את הדמעות, מעלה את העיניים של השני אליו.

הם הסתכלו אחד על השני עד ששיין הגיש טיפה נבוך והתחפר בחזהו של אישו, עוצם את עיניו ונרגע.

"בואו נעשה משהו היום" לוקאס אמר פתאום, שובר את הדממה

"כן באמת לא יזיק לצאת החוצה" הוסיף אישו "יש מקום שבא לך ללכת אליו?" הוא שאל את הקטן 'לראות את המשפחה' שין חשב לעצמו "לא...תבחרו אתם" הוא אמר בשקט, עצוב מהמחשבה שלו.

"אולי נלך ללונה פארק?" אישו שאל

הקטן הרים את ראשו בהתרגשות קטנה ואמר "וואו כן! בבקשה בואו נלך!" הוא אמר בחיוך לתאומים

התאומים לא יכלו לעמוד בפניו כל פעם מחדש.

"אין בעיה, נתארגן ונצא" ושיין חזר לאכול במהירות וכך גם התאומים.