הנבחר

לונה פארק, מסעדה וצעקות..עוד פעם

"וואווו!!!!" צעק שיין בהתרגשות

"תראו את הגלגל!! הוא כל כך גדול!! ותראו את טירה!! ואת הנהר הזה!! ו-ו-ואת הדוביייי הזההההההה הוא כזה חמוד!!!!!!" שיין צעק ורץ לכל מקום, מצביע על הכל בהתרגשות ענקית

התאומים צחקו וליבם התחמם מאהבתם אל הקטן שלא הפסיק להסתכל על הכל בעיניים נוצצות.

כששיין נרגע והספיק לעלות על חצי מהפארק הוא נהיה רעב אבל טיפה התבייש לבקש...

"לו-לוקאס....?" שיין הגיע אליו ומשך לו טיפה בשרוול כשהם ראו מופע מים של מזרקות בפארק

לוקאס הסתובב אליו "קטני, קרה משהו?" שיין היה נראה טיפה מוטרד ומבויש הוא דאג קצת

"אני... אני רעב" שיין אמר לבסוף.

"או אין בעיה קטני, בוא נלך לאכול אבל...למה אתה נראה ככה, עוד משהו קרה?"

"לא, כלום לא קרה.." שיין ענה. לוקאס קרא לאישו והם הלכו למסעדה.

שיין הסתכל בתפריט וכמו בפעם קודמת הוא התקשה לבחור מנה כל כך יקרה אבל יותר מזה הוא לא רצה שמה שקרה פעם קודמת במסעדה יקרה עוד פעם, הוא היה אסיר תודה לתאומים, כמובן אבל עדיין הוא הרגיש חייב להם... זה בטח עלה מלא...

התאומים בחרו מנה וחיכו לשיין. כשהם הסתכלו עליו הם ראו אי נוחות מובהרת נורא בפניו והוא לא הפסיק לזוז בכיסא.

"שיין תסתכל עלי" לוקאס אמר, נראה לו שהוא הבין מה הבעיה. שיין הרים את מבטו אל האלפא שלו "שיין, מתי תבין שכסף זה לא בעיה בשבילנו?" הוא אמר בייאוש קל

"בגלל זה אתה נראה ככה? בגלל כסף עוד פעם?" אישו שאל

"אמ...אני באמת מעריך אתכם ואת זה שאתם נותנים לי הכל אבל באמת שקשה לי.. זה כל כך יקר... אני לא יכול לאכול פה..." שיין אמר בשקט.

אישו קם בעצבים, טפס את ידו של שיין, סימן ללוקאס בראשו לצאת אחריו מהמסעדה. למרות שהם כועסים עצבניים אסור להם לעשות משהו לא יאה ליד כל כך הרבה אנשים. הם צריכים לשמור על פאסון בטור מלכים.

הם התקדמו אל הרכב שלהם ונכנסו פנימה, אומרים לנהג לנסוע בחזרה הביתה והנסיעה עברה בשקט סוער.

כשהם נכנסו לארמון אישו דחף את שיין לתוך החדר, מה שגרם לו ליפול לישיבה על המיטה. "שיין" אישו עמד מולו ואמר בקול מפחיד "מתי תבין שאנחנו מלכים? מתי תבין שיש לנו יותר כסף מכל ההמלכה ביחד? מתי תבין שאנחנו יכולים ורוצים לתת לך פאקינג הכל?! " הוא צעק בסוף המשפט, גורם לשיין להתכווץ בפחד....הוא לא אוהב שצועקים עליו. "מתי תבין שאנחנו פאקינג מיועדים ושאתה עומד לשלוט על כל הממלכה הזאת?? מתי תפסיק לדאוג לגבי פאקינג כ-" אישו הפסיק לצעוק כששמע את היבבה הכואבת של שיין. הוא הסתכל אחורה וראה שלוקאס מחזיק אותו בידיו ומחזיק אותו במקום והוא ראה גם שלוקאס רותח מכעס

"מה נראה לך שאתה עושה?!?! תסתכל עליו!! יצור אחד! איך אתה מעז לצעוק עליו עוד פעם?!" לוקאס נבח עליו. אישו הסתובב מהר לשיין וראה את הקטן מכווץ בתוך עצמו ובוכה, דמעות גדולות שנראות כמו יהלומים קטנים לא מפסיקים לצאת מעיניו היפות.

אישו התרכך באחת ועיניו התמלאו באשמה גדולה. הוא הפסיק להיאבק בלוקאס ונפל על ברכיו "אוי לא... מה עשיתי?" הוא לחש ועיניו לא יורדות משיין הבוכה "שיין..? שיין! שיין אני כל כך מצטער! בבקשה שיי-"

"צא מפה!!" לוקאס נבח עליו אחרי שעזב אותו ועבר לעטוף את שיין במהירות.

"לא! לא! לא! שיין בבקשה! אני כל כך מצטער שיין" אישו התחיל להתחנן ולבכות אבל שום תגובה יצאה מהקטן חוץ מייבובים לא פוסקים

"אישו צא מפה עכשיו! תדבר איתו כשהוא ירגע"

אישו קם על רגליו וניסה ללכת אל שיין אבל לוקאס העיף אותו אחורה והוציא אותו מהדלת, הכעס היה ברור על פניו "מטומטם" הוא אמר בחשיקת שיניים וסגר את הדלת.

"שיין...?" לוקאס שאל אחרי ששיין נרגע לגמרי והיה שקט בחדר

"כן?"

"אתה ממש מפחד מצעקות הא?"

"כ-כן...מצטער שזה כזה דרמטי..."

"לא לא זאת לא הכוונה שלי...התכוונתי ל...אם אפשר לשאול...למה אתה מפחד כל כך מצעקות...?"

"לוקאס...מצטער אבל אני לא מרגיש מספיק...מוכן בשביל לדבר על זה..."

"לא לא זה בסדר, מתי שתרגיש שאתה מספיק מוכן אתה תמיד מזמן לבוא ולספר לי" הוא אמר בביטחון ובקול תומך שגרם לשיין לחייך חיוך קטן ולהתחפר יותר בחזה של השני.