הנבחר

שיט...

שיין התקלח וירד לאכול ארוחת ערב. הוא ירד במדרגות ואז שמע את לוקאס מדבר עם אישו ואומר "אישו אתה חייב להירגע, אני חושב שהוא עבר משהו לא טוב עם צעקות אתה יודע...הוא מגיב שונה... נראה לי שיש לו טראומה... שאלתי אותו לגבי זה היום אחרי שהוא נרגע והוא אמר שהוא לא מוכן עדיין לדבר על זה...אתה חייב להפסיק, אתה יודע שאני אוהב אותך אבל אני לא אתן לך לפגוע בו או לפגוע בקשר שלנו איתו...." אישו ענה לו עם דמעות בעיינים וקול רועד אבל שיין לא ראה את פניו בגלל שהוא עדיין היה נסתר מהם- הוא רצה לשמוע אותם

"בסדר....אני מצטער, אני לא אצעק עליו עוד פעם...." והתחיל לבכות בכי שקט.

שיין הרגיש ממש רע...הוא לא ידע מה לעשות...מצד אחד הוא כל כך רצה לרדת למטה ולחבק אותו אבל מצד שני הוא עדיין פחד ממנו קצת...אז הוא החליט קודם לרדת למטה כדי שהתאומים יבחינו בו.

הוא ירד ובשניה שהתאומים שמעו אותו אישו השתתק ולוקאס קם מהר לחבק את שיין ולהסתיר את אישו הבוכה.

"שיין, ירדת לאכול?" הוא חיבק אותו חזק

"כן...לוקאס...אני רוצה לראות את אישו" הוא אמר בקול חלש...

לוקאס נראה מבולבל קצת אבל הוא עזב את שיין ונתן לו ללכת אל אישו

שיין התכופף והתיישב על הברכיים מול אישו הבוכה שהסתכל עליו עם צער בעיניים

"אישו....אתה יודע למה אני כל כך מפחד מצעקות?" שיין אמר בקול רגוע וטיפה רועד "לא..."

"לפני שנתיים אני באתי לצאת מהמסעדה שעבדתי בה ורק אני והמנהל נשארנו....אמרתי לו להתראות ופתאום הוא החזיק לי חזק ביד....הסתובבתי אליו כדי לראות מה קרה והוא נישק אותי...הוא נישק אותי כל כך חזק עד שהשפתיים שלי נפצעו והתחילו לדמם ואז....ואז..." שיין לא הצליח להחזיק יותר ופרץ בבכי מעורר רחמים.

התאומים מהרו לחבק את הקטן ולהרגיע אותו "זה בסדר שייני אתה לא חייב לספר לנו אם אתה עדיין לא מרגיש מוכן עם זה..." לוקאס אמר כשהוא מלטף את הקטן בתנועות עדינות

"א-אבל אני רוצה להסביר לכם...אני לא רוצה לר-לראות אתכם בוכים בגללי... אני מ-מצטער..." הוא לא הפסיק לבכות "שייני זה באמת בסדר יפה שלי...בבקשה אל תבכה אני לא בכיתי בגללך בכלל, אני בכיתי כי הייתי מאוכזב מעצמי...שככה התפרצתי עלייך כבר פעם שניה ולא שמתי לב כמה זה פגע בך...אני זה שצריך להתנצל קטני לא אתה...אתה מושלם כל כך...בבקשה אל תבכה" אישו אמר בקול רועד

והקטן באמת נרגע לאט לאט... כשהתאומים הרגישו שהוא היה מספיק רגוע הם התרחקו טיפה בשביל להסתכל עליו... "שייני.... בוא נלך לישון ילד שלי...."לוקאס אמר ושלושתם קמו והלכו למיטה.

כשהתאומים הרגישו ששיין נרדם הם נשארו ערים כדי לדבר בניהם

נקודת מבט לוקאס

ילד יפה שלי....אני בחיים לא אאבד אותו... אנחנו נתחתן ואני אהפוך אותו למאושר...הייתי יכול כבר עכשיו לעשות אותו מאושר אם האידיוט הזה היה יכול להיות נורמאלי...

אז אנסו אותו...זה מה שקרה... אני מת להרוג את הבן אדם שעשה לו את זה...אני אגרום לשיין להגיד לי מי זה ואני אגרום לו להצטער על שנולד ועל שנגע במה ששלי.

"לוקאס....אתה הבנת מה הוא אמר לנו?" אישו אמר בקול לא מאמין

"אני לא מאמין שמישהו אנס אותו...הוא בטח סבל כל כך הרבה..." עניתי לו

"כן...ואני לא מאמין שככה צעקתי עליו בלי לדעת על זה כלום...."

"אישו תקשיב" פניתי אליו "אני לא מוכן שאתה תרחיק אותו ממני...אני אוהב אותו....אני לא מוכן לאבד אותו...."

"אני כל כך מצטער לוקאס...אני גם לא רוצה לאבד אותו, תאמין לי... אולי... אולי נציע לו נישואים?" אישו פתאום הרים את קולו בהתרגשות

"נישואים הא...." חשבתי על זה רגע....להתחתן עם הילד הקטן והיפה הזה....ילדים שיוצאים מאיתנו ביחד מתרוצצים לנו בין הרגליים....זה נשמע מושלם..

"מוסכם אבל צריך לחשוב מתי, לא נראה לי שהוא עד כדי כך מוכן לזה עדיין..."

"צודק...אולי עוד חודש?"

"כן...נראה כבר....אני רוצה שיהיה לו נוח לידנו ולא לדחוק בו..."

"טוב אז נראה כבר..." ונרדמנו...