הנבחר

אין על שרה

טיילתי בפארק עד שהגעתי למקום המקסים שהייתי בו פעם קודמת והתיישבתי על הספסל...חושב לי.

"יקירי" שמעתי מישהו קורא לי מאחורה, הסתובבתי וראיתי את אמא של התאומים ומיד קמתי לעמידה "ג-גברתי המלכה" היא צחקקה ואמרה "יקירי אתה עומד להתחתן עם הבנים תקרא לי שרה וזהו"

"כ-כן שרה.." גימגמתי קצת

"אז... מה אתה עושה פה? משהו מטריד את מנוחתך?" היא שאלה והתיישבה על הספסל בעודה מסמנת לי לשבת ליידה "האמת... אני נורא מתגעגע למשפחה שלי...לא ראיתי אותם כבר חודשיים ואני דואג להם....לאחים שלי ואבא שלי שלא מרגיש טוב...אני הייתי המפרנס של המשפחה, מי יפרנס אותם עכשיו? המשכורת של אמא שלי לא מספיקה" סיפרתי לה את שעל ליבי

"הו יקירי! אף אחד לא אמר לך? אנחנו נותנים להם כסף ואבא שלך נמצא בטיפול עד שירגיש יותר טוב! אנחנו לא לוקחים אותך ושוכחים מהם אנחנו מטפלים בהם טוב מאוד! הם מאושרים ושמחים" היא אמרה לי

"מה...?" שאלתי

" כן כן יקירי אפילו שפיצנו את הבית והוא מאוד יפה עכשיו ומואר" היא אמרה בפנים מחוייכות

"שרה! תודה רבה כמובן אבל...אני כל כך מתגעגע אליהם, אני יכול לראות אותם מידי פעם?" שאלתי בתקווה

"אני אבדוק מה אני אוכל לעשות...אני מאמינה שאוכל למצוא דרך להפגיש בניכם"

"או תודה רבה לך! זה כל כך חשוב לי!" אמרתי מאושר

"אין בעיה יקירי אתה מוזמן לפנות אלי בכל בעיה אני פה" ובנימה זאת היא כמה והלכה.

אני נכנסתי פנימה וקפצתי על האחים מתכרבל בהם ושמח

"שייני מה קרה נסיך? על מה אתה כזה שמח?" אישו שאל בעודו מחייך חיוך ענק

"סודדדד" עניתי להם מצחקק ונשארתי לראות איתם.