little angel of death

chapter five

We are each our own devil, and we make this world our hell.

"הנה המשפחה שלו" לוק אמר בקור לשון שעמד לצידו,שניהם איבדו את החבר הכי טוב שלהם,את הצלע השלישית בחבורה שלהם.
הם התקרבו אל משפחתו בסוף הלוויה,לוק לחץ את ידו של אביו ואת ידה של אימו,הוא הפנה את מבטו וראה את בל,שבורה לגמרי.
"אני מצטער על האובדן שלכם" הוא אמר,עיניו התמלאו דמעות.
הוא פינה את הדרך אל ההורים של רוי ופנה אל בל שפניה היו אדומות לגמרי.
הוא בהה אל תוך עיניה הכחולות וחייך חיוך מלא בעצב.
"אני כל כך מצטער" הוא מלמל,עוטף אותה בין זרועותיו החסונות.
"זו לא אשמתך" היא מלמלה בבכי אל החזה שלו.
"הוא לא כאן יותר" היא נשברה ולוק הרגיש אותה נופלת מבין ידיו.
הוא הרים אותה חזרה,בוהה אל עיניה הכחולות.
הוא נשק ארוכות לראשה,מתפלל בראשו שיום יבוא ואלו יהיו שפתיה.
"תודה שאתה כאן לוק" היא אמרה מרימה את ראשה ומוחה את דמעותיה.
"אני כאן תמיד" הוא לחש,מחייך חיוך שבור.
"אני מצטער" הוא אמר בפעם האחרונה,מוחה את הדמעות ומתקדם לכיוון מכוניתו,ליבו הולם בכאב ועיניה הכחולות של בל לא יוצאות מראשו.
הוא נשכב על הרצפה בחדרו,בוהה בתקרה,משהו שנהג לעשות בשנות ילדותו.
הוא אהב להרגיש את הקור של הרצפה על גבו,כאילו מלטף אותו.
"סמאל" הוא שמע לחישה קטנה וצעקה נפלטה מפיו,"מה לעזאזל" הוא צרח,קופץ ונעמד.
עיניו עברו על כל מקום בחדר,אך הוא לא יכל למצוא את מקור הלחישה.
"התחלת להתחרפן לוק" הוא אמר,מכה במצחו.
הוא חזר לתנוחה שלו על הרצפה,בוהה בלי משמעות בתקרה הלבנה והמשעממת.
"רוי" הוא מלמל.
"אני לא יודע אם אתה שומע אותי,אני חושב שלא" הוא מלמל ונשם נשימה עמוקה.
"היית אחד החברים הכי טובים שלי" הוא מלמל,מרגיש את גוש הדמעות שחונק את גרונו.
"למי אתקשר עכשיו ב2 בלילה סתם כי אני רוצה לאכול המבורגר?" הוא זרק לאוויר,צוחק ממילותיו.
"מי יבוא איתי למועדונים כי שון שונא מסיבות?,
מי יצעק עליי שאני מטומטם ויעיר אותי לעולם האמיתי כשאני עושה שטויות?" הוא שאל,עוצר כאילו הוא מחכה לתשובה שהוא יודע שלא תגיע.
"מי יהיה אח שלי?" הוא שאל ונשבר,בוכה בפעם המי יודע כמה לאותו יום.
"אני בסדר" הוא שמע לחישה קטנה שגרמה לעיניו להיפער.
"מה לעזאזל הולך פה" הוא צעק מבעד לדמעות,רץ למטה להוריו שישבו בסלון.
"לוק הכל בסדר?" כריס שאל ולוק הניד בראשו בפרעות.
"שמעתי לחישות" הוא צעק,עיניו אחוזות טירוף.
"לחישות?" כריס שאל והעביר מבט מבוהל ללוסי.
"שמעתי מישהו אומר סמאל" הוא אמר ולוסי החלה להיחנק.
"סמאל?" היא שאלה בבעתה.
הוא הנהן,ממשיך.
"ואז דיברתי אל רוי,ניסיתי לפחות,אני נשבע ששמעתי אותו אומר שהוא בסדר,אני נשבע" הוא אמר,מפחד שלא יאמינו לו.
לוסי פתחה את פיה במעט בהלה,מתכוונת להגיב ולהכחיש את הכל,אך צעקה חדה שנפלטה מפיו של לוק עצרה אותה.
לוק נפל על הרצפה,אוחז בכאב בכתפיו.
"הגב" הוא צעק,מתקשה לנשום.
"הגב" הוא צעק שוב לפני שהתעלף.
כריס קרע את חולצתו של בנו,מבחין בשתי צלקות גדולות.
"זה מתחיל" הוא אמר ללוסי שהנהנה,היא ידעה שהיום הזה יגיע.