little angel of death

chapter twenty two

Trust is a dangerous thing.

"זה נכון?" שון זרק לכיוונה של בל,לאחר שהלכו חצי שעה בדממה מוחלטת,מרוחקים אחד מהשנייה.
בל לא ענתה,עיניה נעוצות באדמה,זעם ועצב אפפו את ליבה.
"בל" הוא צעק לכיוונה,גורם לה להרים עיניים מלאות כעס.
"אל תצעק עליי" היא צרחה בחזרה.
"תסתמו את הפה שלכם,ילדים טיפשים" לוציפר נעמד בניהם,עיניו האדומות נעוצות בשניהם.
"עם הריבים שלכם לא נצליח להגיע לשום מקום" הוא אמר ברוגע,מניח את ידיו על כתפיהם.
"נשארה לנו עוד פחות מיום,תעשו לי טובה,תתבגרו כבר" הוא אמר בארסיות,ממשיך להתקדם.
"זה הכל בגללך" בל צעקה לכיוון גבו המתרחק של לוציפר,שהסתובב בפרצוף משועשע.
"זה מצחיק אותך?" שון שאל בזלזול ולוציפר הנהן בחיוך גדול וציני.
"אתה מפלצת,משחק בלבבות של אנשים" בל צעקה וקולה נשבר בבכי.
לוציפר חייך ופתח את פיו בכדי לענות לנערה,כשכאב חד פילח את ליבו וגרם לכאב גדול.
הוא צעק,צעקה כל כך חזקה,עד שחשב שהשמיים עומדים להיפתח.
הילה אדומה התאספה סביבו,גורמת לשון ובל לפחד מעט.
"הכל בסדר?" בל שאלה במעט חשש,מתקרב אל השטן שכרע על ברכיו.
"אני חושב שמשהו לא בסדר עם סמאל" דמעות דם ירדו ללא הרף מעיניו.
שון כרע לידו,מניח יד חמימה על כתפו.
"מה קרה לו?"דאגה אמיתית נשמעה בקולו.
"אני לא יודע" לוציפר הודה,מוחה את דמעות הדם מפניו.
"למה אתה רוצה להרוג אותו?" שון שאל,עיניו נצצו מעט,הוא לא הבין למה לוציפר רוצה להרוג אותו,כשהנער גרם לו לבכות רק מהמחשבה שמשהו קרה לו.
"כי אני בודד בגיהנום,סמאל הוא היחיד שיש לי,כרגע הוא יכול לצאת מתי שהוא רוצה,אני מפחד שאם הוא יצא הוא לעולם לא יחזור" לוציפר אמר,מתרומם על ברכיו,לא מוכן לאבד אותו.

נ.מ שון:

סמאל,לוק.
כל כך הרבה שנים שחייתי בצל שלו,של הנער שנראה כמו מלאך,שכולם אוהבים,שמצליח בלימודים,שמשיג כל מה שהוא רוצה.
נעצתי את עיניי באדמה הרטובה,בל והשטן הולכים לפניי,לא מודעים לרגשות החרטה שהחלו לכרסם את ליבי.
הוא החבר הכי טוב שלי,הוא אח שלי,הוא האדם שהיה לידי כשאבא שלי מת,שהיה לידי כשהתחלתי לקבל התקפי חרדה,כשלא יכולתי לסבול יותר את החיים.
אני לא רוצה להרוג את סמאל.