little angel of death

chapter twenty five

The Angel of Death is the only one who can kill you and bring you back to life in just one glance.

"אני חייב לנוח" סמאל צעק לטום שנתלה על גופו לפני שנחת על האדמה החולית.
הם היו במרחק של שעות בודדות מבוסטון וסמאל הרגיש שכל גופו נחלש.
"אתה בסדר?" טום שאל וטפח בעדינות על כתפו של סמאל העייף.
"אני חייב מים" הוא לחש,כמעט ממוטט.
"יש שם תחנת דלק,חכה פה" הוא מלמל אל סמאל,קופץ על רגליו במהירות.
סמאל נשכב עם גבו על החול,כנפיו הגדולות נכנסו אל תוך גבו ועיניו השחורות חזרו לקדמותן.
"קח" טום זרק עליו בקבוק מים וכריך דקות ארוכות לאחר שנשכב על החול.
"איך השגת את זה? אין לנו כסף" סמאל שאל בבלבול,מבחין במבטו האשם של הנער.
"גנבת את זה?" הוא שאל בזעזוע,מפנה מבט מאשים אל הנער.
"מה יכולתי לעשות? אין לנו כסף ועמדת להתמוטט" הוא צעק חזרה,מתיישב בייאוש על החול לצד חברו המלאך.
"אתה לא יכול לעשות את זה טום,הבטחת שתחזור למוטב" המלאך אמר במעט ייאוש,מקווה להחדיר קצת רוח טובה בחברו.
הם ישבו שם שניהם,עייניהם נישאות אל האופק,עיניו החומות של טום התגנבו מעט בכדי לראות את פניו של סמאל שהביט הישר אל האופק.
"איש אינו אחראי על גורלו" טום אמר לפתע,ליבו פועם במהירות,יותר ממה שהוא אמור לפעום.
"אתה לא בחרת בגורל הזה סמאל,זו לא אשמתך" הוא לחש,מניח את ידו על ידו של סמאל.
קעקועים רבים עיטרו את גופו של טום,רבים מהם על זרועו.
"למה דווקא אני?" הוא לחש,דמעות דם עומדות בזווית עיניו.
"אני לא יודע" טום ענה,מלפף את זרועו המקועקעת סביב גופו של סמאל,שהדמעות כבר זלגו על פניו.
"אני מפלצת" המלאך הקטן נשבר,מכתים את בגדיו של טום בדמעות דם.
"שלא תעז להגיד את זה על עצמך" הוא אמר,מלטף את גבו בנחמה.
"אתה בוחר את ההגדרה של עצמך,אתה בוחר איך להתנהג,איך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך" הוא אמר,מנסה לעודד את הנער.
"וכרגע אתה הגרסה הטובה ביותר שלך,אתה רק צריך להאמין בזה" הוא לחש,מחזיר את ידו לחיקו.
"אני מאמין בזה" הוא המשיך,בוהה הרחק אל האופק.
"אני מאמין בך" הוא סיים,מוחה דמעה קטנה שזלגה על פניו של המלאך,שמבלי לדעת,עמוק בסתר ליבו,הרגיש את ליבו פועם מעט מהר מידי.