little angel of death

chapter eighteen

Damaged people are strong because they know how to survive

"ללוסי וכריס" סמאל החל לכתוב ומיד מחק.
"למיכאלה וגבריאל" הוא כתב בשנית אך מחק גם את זה.
"אני לא יודע מה לכתוב" הוא מלמל לעצמו,סמאל היה יותר טוב בדיבור,הוא לא ידע להביע את עצמו בכתב.
"אמא ואבא" הוא כתב,מחליט שזה טוב מספיק.
"כבר כמה ימים עברו מאז שעזבתי את הבית,שראיתי אתכם בפעם האחרונה" הוא התחיל,מרגיש מועקה בלב.
"אתם חסרים לי,מאוד" הוא המשיך,ידו רועדת מעט.
"במשך כל החיים הרגשתי שונה,הרגשתי לא קשור,הרגשתי פגום,שבור אבל אתם תמיד הייתם שם בשבילי,קיבלתם אותי למרות שידעתם מי אני,מה אני,מפלצת.
אהבתם אותי עם כל הלב שלכם,נתתם לי כל מה שיש לכם,הייתם הכי טובים שאפשר.
אני מצטער על כל הצער שגרמתי לכם,על כל הפעמים שמישהו קרוב אליכם מת רק בגלל שהייתי בסביבה,אני מצטער שנולדתי שונה,אני מצטער שנולדתי מפלצת"
הוא עצר,נושף נשיפה חדה,עיניו שורפות.
"אני לא רוצה שתהיו עצובים כי עזבתי,אני רוצה שתשמחו,שתצחקו,כמו שגרמתם לי להיות מאושר תמיד,אל תדאגו לי בבקשה,תמשיכו בחיים שלכם,אני מבטיח שאשמור עליכם תמיד.
אני בסדר אמא ואבא,מבטיח,לוציפר מטפל בי יפה,אני חושב שבאמת אכפת לו ממני,אני נהנה איתו,הוא באמת לא רע כמו שכולם חושבים,הוא נחמד ומתחשב בכל מה שאני צריך,הוא מקבל אותי כמו שאני,אז אני מצטער אמא ואבא,אני לא אחזור יותר,אבל אני מבטיח שיבוא יום וניפגש.
סמאל."
דמעת דם קטנה זלגה הישר אל הדף,מכתימה אותו.
סמאל הרים את הדף הקטן,מצמיד אותו לחזה שלו,תחושת געגוע הציפה אותו,מכאיבה לו.
"אני אוהב אתכם" הוא לחש לעצמו,מצמיד את המכתב לרגלו של העורב של לוציפר,שנעלם לאט לאט באש הגיהנום.
"גבריאל" לוסי צעקה וגבריאל רץ במורד המדרגות,מפחד שקרה משהו לאישתו.
"תראה" היא מלמלה,מצביעה באצבע רועדת על העורב שעמד על השולחן.
גבריאל קיווץ את גבותיו בבלבול,מתקדם אל העורב המוזר.
לאחר בחינה מעמיקה יותר גבריאל החניק אנחה מבוהלת,לא היה קשה לפספס את סימן הגולגולת על כנפיו של העורב של השטן.
"זה העורב של לוציפר" הוא מלמל,מושיט את ידו
וחוטף את המכתב המגולגל שליד הציפור.
העורב של לוציפר פרש את כנפיו ועף משם,מותיר אחריו שובל של אפלה.