little angel of death

chapter ten

Pain makes people change.

סמאל דפק בדלת הבית,הוא לא ידע למה הוא שם,אבל שם הוא היה כרגע,ושם הוא רצה להישאר.
בל פתחה את הדלת כשעיניה הכחולות נעוצות בעיניו השחורות והעצובות בהפתעה.
"מה אתה עושה פה?" מעט פחד התגנב לקולה,וסמאל נרתע לאחור.
"אני מצטער,רציתי לראות אותך" הוא אמר בשקט,מקווה שהיא תיתן לו צ'אנס.
בל שתקה,עיניה הסתכלו לכל עבר,עד שלבסוף היא הנהנה,פותחת את הדלת ונותנת לו מקום להיכנס.
"ההורים שלי לא בבית" היא אמרה,סמאל הנהן.
בבית משפחת דילן האווירה הייתה אפלה,תמונות של רוי היו מפוזרות בכל עבר,נרות היו דלוקים ליד התמונות,עצב השתרך לתוך ליבו,געגוע לחבר הכי טוב שלו.
"מה קרה שם בכיתה באותו היום?" בל שאלה כששניהם ישבו בחדרה,לאחר דקות ספורות של שתיקה.
"אני לא יודע" סמאל שיקר,מנסה לעכל בעצמו את העובדות.
"לוק" בל אמרה לפתע,גורמת לו להזיז את עיניו מאחת התמונות בחדרה של בל.
"אני חושבת שאני מחבבת אותך" היא אמרה וחיוך קטן התפשט על פניו.
"אני חושב שאני מחבב אותך גם" הוא אמר בחיוך גדול,עיניו מתמלאות בשמחה בפעם הראשונה בימים האחרונים.
תחושה חושדת ערערה מעט את הרגשתו אך הוא דחק אותה הצידה,מתמקד בעיניה הכחולות של בל.
הוא הניח את ידו הגדולה על ידה.
היא הסתכלה עליו,מבחינה בניצוץ מוזר בעיניו.
הוא התקרב בעדינות ונשק לשפתיה,לעזאזל כמה זמן חיכה לעשות את זה.
"אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?" קולו של לוציפר נשמע באוזניו גורם לו להירתע לאחור.
"הכל בסדר?" היא שאלה בבלבול.
"כן בטח" הוא מלמל,נושק לה בשנית.
"מעניין איך תגיב כשיגיע היום שתצטרך לקחת את הנשמה שלה" לוציפר דיבר שוב.
"אני מצטער אני חייב ללכת" הוא קפץ ממיטתה,מותיר אותה מבולבלת לגמרי.
דפיקה בדלת הבית של בל נשמעה דקות אחדות לאחר שלוק יצא מביתה.
"חזרת?" היא שאלה והרימה את פניה לכיוון הנער בדלת הבית.
"שון?"